אמיל שירר

אמיל שירר (Emil Schürer; 2 במאי 1844, 30 באפריל 1910) היה היסטוריון ותאולוגי פרוטסטנטי (חוקר דתות נוצריות). הוא נחשב לאחד המובילים בחקר תקופת הבית השני (התקופה שבה עמד בית המקדש השני בירושלים).

שירר נולד באאוגסבורג. הוא למד באוניברסיטאות ארלנגן, הומבולדט והיידלברג בשנים 1862, 1866. ב-1873 מונה לפרופסור לברית החדשה (החלק של הברית הנוצרית שמרכזו בספרי ישו ותלמידיו) באוניברסיטת לייפציג. ב-1876 ייסד את כתב העת התאולוגי Theologische Literaturzeitung. בין השנים 1881, 1910 ערך את כתב העת יחד עם אדולף הרמן. ב-1895 התמנה לפרופסור בגטינגן.

ספרו המרכזי של שירר יצא בשלושה כרכים, ומהווה בסיס למחקר תקופת הבית השני. זהו עיון ביקורתי ביהדות של אותה תקופה, הכולל ניתוח של מפלגות, מוסדות וכיתות דתיות. הוא סקר גם גאוגרפיה, היסטוריה וארכאולוגיה כדי להבהיר את הרקע החברתי והתרבותי. שירר טען שכדי להבין את התפתחות הנצרות, צריך להכיר את היהדות של זמנו.
מהדורתו הראשונה בגרמנית יצאה בשנים 1886, 1890. מהדורה רביעית הופיעה ב-1901, 1909. מהדורה אנגלית מודרנית נערכה על ידי גזה ורמש ומתיו בלאק, ויצאה בין 1973, 1987 (כוללת את התקופה 175 לפנה"ס עד 135 לספירה). תרגום ליידיש יצא בוילנה בשנות ה־20 של המאה ה־20; הספר עדיין לא תורגם לעברית.

מ-1876 ואילך פרסם שירר את כתב העת ופרסם ספרים ומחקרים בנושא היהדות והברית החדשה.

אמיל שירר (1844, 1910) היה חוקר גרמני של דת. תאולוגי פירושו חוקר דתות נוצריות. הוא חקר את תקופת הבית השני. תקופת הבית השני היא הזמן שבו עמד בית המקדש השני בירושלים.

שירר נולד באאוגסבורג. למד באוניברסיטאות בגרמניה. ב-1873 היה פרופסור ב​לייפציג. ב-1876 הוא הקים כתב עת תיאולוגי, והיה עורך שלו.

כתב ספר גדול על היהדות בזמן ישו. הספר יצא בשלושה ספרים. הוא בדק מפלגות, מוסדות ומקורות היסטוריים. שירר חשב שצריך לדעת על היהדות כדי להבין את הנצרות.
הספר יצא בגרמנית בסוף המאה ה־19. תרגום ליידיש הופיע בוילנה בשנות ה־20. עד היום הספר לא תורגם לעברית.

החל מ-1876 הוציא כתב עת ופרסם כמה ספרים וספרים עיקריים בנושא.