אמנה חברתית

אמנה חברתית היא תאוריה במדעי המדינה שמסבירה איך אנשים התארגנו לחברות ומדינות. האמנה החברתית (ההסכם התיאורטי בין הפרטים) מנסה להראות שהפרטים הסכימו להגביל את חירותם כדי למנוע שלטון בלתי צודק ולשמור על סדר. הרעיון מזוהה עם הנאורות והליברליזם, ובין ההוגים המרכזיים: תומאס הובס, ג'ון לוק וז'אן-ז'אק רוסו. התאוריה איננה מתארת תהליך מתועד היסטורית, אלא מודל להסבר הקמת מדינות.

הקונספציה מניחה שאדם יכול לצבור כוח ולהפוך לשליט, בעוד אחרים יהיו נשלטים. מצב כזה נתפס כבלתי צודק. לכן האמנה נועדה ליצור חלוקת כוח שתמנע מרות שאינה הוגנת. דימוי העוגה מדגים חלוקה שאף אחד לא יכול להתלונן עליה, כי היא נחשבת הוגנת לפי הכללים שנקבעו.

רעיון מרכזי הוא להגביל כוח כדי למנוע פגיעה בצדק. משום שהאנשים רואים תועלת בקיום האמנה אך לא תמיד מקיימים אותה בעצמם, נדרשת מערכת סנקציות מוסכמת. מערכת סנקציות זו מפעילה כוח בעצמה, ולכן חייבת להיות מאוזנת ולפוקח על-ידי מנגנונים אחרים, כמו מערכת המשפט.

שוויון הכוחות יכול להתפרש בשתי דרכים עיקריות:
זה אומר שכוח נגזר ממעשיו של אדם ומהמאמצים שלו. מאפיינים נרכשים, כמו השכלה ומצב כלכלי, קובעים את סיכויי האדם לצבור כוח. המודל הזה דומה לכלכלה שוקית, והוא מעודד תחרות.
אפשרות שנייה היא חלוקת כוח שווה בין כל הפרטים, למשל זכות הצבעה שווה. כדי שזה יעבוד צריך מנגנוני פיקוח שמונעים הצטברות כוח. בעיות שעולות כאן הן שלטון הרוב ותנאי היישום של השוויון.

רוסו פירסם את "האמנה החברתית" ב־1762. הוא חיפש דגם שבו אין מתיחות בין השלטון לאזרחים. בניגוד להוגים אחרים, רוסו קרא לבחון את ה"מצב הטבע" (מצב תיאורטי לפני המדינה) בלי להטיל עליו רעיונות של החברה המודרנית. הוא רצה שחירות תתבטא בעצמאות מחשבתית, והתנגד למפלגות ולנציגים שנוטים לשחוק חשיבה עצמאית.

ביקורת חשובה הגיעה מג'ארד דיימונד. הוא טוען שאין תיעוד היסטורי לבריאת מדינות באמצעות אמנות חופשיות; בדרך כלל איחוד חברות נעשה בעקבות סכנה חיצונית או מלחמה. הוא מזכיר שקיבוץ מדינות יכול להיות פדרציה חלקית בלבד, ולא ויתור מוחלט על כוח.

אמנה חברתית היא רעיון שמסביר למה אנשים בנו מדינות. לפי הרעיון, אנשים מסכימים לתת קצת חופש כדי שלא יהיה שליט רע. זהו רעיון תאורטי, לא הסכם כתוב בהכרח.

רעיון מרכזי: אם מישהו מקבל כוח רב, הוא עלול לצבור שליטה על אחרים. האמנה נעשית כדי למנוע זאת. דימוי העוגה מראה חלוקה שאנשים לא יכולים להתלונן עליה.

האחרים מסכימים להגביל את כוחם וליצור חוקים. יש גם סנקציות, קנסות או עונשים מוסכמים, כדי שאנשים ישמרו על החוקים. אבל גם המנגנון הזה צריך להיות תחת פיקוח.

שוויון יכול להיות בשתי דרכים: שוויון הזדמנויות, כל אחד מקבל אפשרות לצבור כוח לפי המאמץ שלו; או שליטה שווה, כולם מקבלים זכויות שוות, כמו זכות בחירה.

רוסו כתב ספר חשוב בשם "האמנה החברתית" ב־1762. הוא רצה מדינה שבה אנשים חושבים בעצמם ולא מסתמכים על מפלגות או נציגים בלבד.

היה גם מי שלא הסכים. ג'ארד דיימונד אמר שברוב ההיסטוריה מדינות התגבשו בגלל סכנות או מלחמות, לא בגלל הסכמים שקטים בין אזרחים.