הדרה חברתית

הדרה חברתית היא הוצאה של אדם או קבוצה מהכלל וניסיון להרחיקם מהחברה.

הדרה היא מנגנון חברתי שמוציא אנשים מחוץ להשתתפות מלאה בחיים הציבוריים. ההדרה יכולה להתרחש בתחום הכלכלי, החינוכי, התרבותי, הפוליטי והפיזי. היא נוצרת בגלל הבניה חברתית, סטריאוטיפים ומדיניות שמקדמת קבוצות מסוימות על חשבון אחרות.

קבוצות שמודרות לעיתים קרובות הן נשים, עניים, מהגרים, ערבים, נכים, להטב"ק, זקנים וילדים. יש קבוצות שההדרה נגזרת מתכונות שאי אפשר לשנות (כמו מין או מוצא), ויש קבוצות שהמצב שלהן משתנה במהלך החיים (כמו ילדים או זקנים).

חנה ארנדט הדגישה שעם שאין לו מדינה או אזרחות אין הגנה על זכויותיו. זו דוגמה לכך שהיעדר שייכות יכול להעמיק הדרה.

שימוש בשפה שאינה מובנת לחלקים מהאוכלוסייה מדיר אותם. דוגמה: מסמכים משפטיים בניסוח קשה. גם שילוט רק בשפה אחת יכול להוציא קבוצות אחרות מחוץ למידע חשוב.

תרבות ויומרות (הון סימבולי, ידע ונורמות שמעניקים מעמד) של האליטה דורשת משאבים ללמוד אותה. מי שאין לו כסף או קשרים נותר מחוץ לחוגים אלה.

הדרה מתבטאת גם בכך שאוכלוסיות מסוימות כמעט ואינן מיוצגות בטלוויזיה ובפרסומות. זה מחזק תדמית של נורמליות שמוחה קבוצות אחרות.

תכנון פיזי יכול להדיר: מדרכות חסומות, חוסר מעליות, רחובות שמשרתים רק רכב פרטי. זה מקשה על נכים, עגלות, קשישים והולכי רגל.

מחקרים מראים שמזרחים, ערבים, נכים, נפגעי נפש ותושבי הפריפריה חווים הדרה ואפליה ממסדית. יש שיפורים מסוימים, אבל ההדרה נמשכת בתחומים שונים.

מערכת החינוך יכולה לשעתק אי-שוויון. תוכניות לימוד, מבחנים וכלים אחרים חושפים לעתים קרובות את היתרונות של קבוצות מסוימות. פאולו פריירה קרא לזה "תרבות השתיקה": הידע והנורמות החברתיות מועברים כך שהאליטה נשארת בעמדת כוח.

מחקרים ותיאורים הראו אפליה של פלסטינים באזור ובמדינות ערב. בישראל, זה מתבטא בחקיקה, מדיניות ותשתיות שגורמות לתחושת ניכור אצל המיעוט הערבי. נשים ערביות חוות הדרה כפולה, גם כנשים וגם כחברות בקהילה מוחלשת.

להקטין הדרה אפשר דרך גילוי הבעיה, שקיפות, נגישות, שיתוף הציבור והעצמה. תכנון מדיניות שמקדם שוויון הזדמנויות ונגישות פיזית ותקשורתית מצמצם הדרה. יצירת אינטראקציות מועילות הדדית יכולה לעזור לצאת ממעגל ההדרה.

הדרה חברתית היא כשהאדם לא מקבל להשתתף בחברה.

הדרה פירושה להוציא מישהו החוצה. זה קורה כי אנשים או חוקים מעדיפים קבוצה אחת על אחרת.

לרוב מודרים אנשים עניים, נכים, מהגרים, ערבים, נשים, ילדים וזקנים.

אם חוקים וניירות כתובים בשפה שאינה מובנת, אנשים לא יודעים את זכויותיהם.
לדוגמה: שלטי רחוב שלא כתובים בערבית עלולים להקשות על דוברי ערבית.

לאליטה יש נימוסים וידע שדורשים כסף ולימוד. מי שאין לו זאת מרגיש מחוץ.

כשאמצעי התקשורת לא מציגים קבוצות שונות, הן נראות פחות חשובות. גם מדרכות חסומות או חוסר תחבורה מדיר אנשים שאינם יכולים להשתמש ברכב.

בישראל יש קבוצות שסבלו מאפליה, למשל ערבים ומזרחים. מצבם השתפר בחלקים, אבל הם עדיין מרגישים מודרים.

בבתי הספר לפעמים מלמדים דברים שמקנים יתרון לילדים מסויימים. זה יכול להשאיר אחרים מאחור.

כדי לצמצם הדרה צריך להנגיש מידע, לשתף אנשים בקבלת החלטות, וליצור דרכים להכליל את כולם.