אמנה למניעת כפל-מס היא הסכם בין שתי מדינות. ההסכם קובע כיצד מחלקים את זכות המיסוי לגבי סוגי הכנסה שונים.
המטרה היא למנוע כפל-מס, כלומר מצב שבו נישום (מי שמשלם מס) נדרש לשלם מס פעמיים על אותה הכנסה. הכפל-מס עולה בעיקר בעסקאות בינלאומיות, כאשר שתי מדינות טוענות זיקה לאותה הכנסה.
בעידן הגלובליזציה יש תנועה חופשית של אנשים, הון ושירותים. זה יוצר צורך למנוע מיסוי כפול כדי לא לפגוע במסחר ובהשקעות בין מדינות.
דוגמה טיפוסית היא חברה ישראלית ששילמה ריבית לתושב חוץ באנגליה. התושב החוץ חייב במס באנגליה, ואותה הכנסה נחשבת לעתים גם כמקור בישראל, ולכן עלולה להיווצר חבות מס מקבילה.
רוב האמנות מבוססות על מודל של ה-OECD. מודל זה מתייחס לסוגי הכנסה מרכזיים: דיבידנדים (רווחים לבעלי מניות), ריבית, תמלוגים, רווח הון, נכסי מקרקעין והפעלת כלי שיט.
יש גם מודלים אחרים, כמו המודל האמריקאי ומודל האו"ם, שהמבנה הכללי שלהם דומה אך חלוקת זכות המיסוי שונה.
הרשת הבינלאומית של אמנות מתרחבת כדי לעודד סחר ולהקל על השקעות. אמנות מס משפיעות על החלטות השקעה של חברות בינלאומיות.
עקרון המפתח ביישום האמנה הוא תושבות הצדדים, ההבחנה בין מדינת המושב למדינת המקור. תושבות כפולה עלולה להקשות על יישום האמנה. בעיות כאלו נרשמות לעתים בין ישראל לארצות הברית, ולגבי חברות שהן תושבות בשתי המדינות גם כן.
מדינת ישראל חתמה על אמנות עם כ-40 מדינות. בקבלת האמנות בישראל נעשה צו של שר האוצר לפי סעיף 196 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.
כל האמנות שחתמה ישראל כוללות התחייבות לחילופי מידע בין המדינות. התחייבות זו גוברת על הוראות הסודיות שבחוקי המס. סעיף 197 לפקודת מס הכנסה קובע לאמור: .
ההתחייבות למסירת מידע הייתה אבן נגף בעת חתימת האמנה בין ישראל לארצות הברית.
אמנה למניעת כפל-מס היא הסכם בין שתי מדינות. ההסכם עוזר שלא ישלמו מס פעמיים על אותה הכנסה.
כפל-מס פירושו תשלום מס פעמיים. נישום זה מי שמשלם מס.
בגלל שיש מסחר ותנועת אנשים בעולם, צריך לחלק מי צריך לגבות מס. ללא אמנה, מי שמשלם עלול לשלם פעמיים.
דוגמה: חברה בישראל שילמה ריבית לאדם שמתגורר באנגליה. אותו אדם חייב במס באנגליה, ולעתים גם בישראל.
הרבה אמנות מבוססות על דגם של ארגון בשם OECD. האמנות עוסקות בסוגי הכנסה חשובים, כמו דיבידנדים (רווחים לבעלי מניות), ריבית ותמלוגים.
הרשת העולמית של אמנות גדלה. אמנות עוזרות לעודד סחר ולהביא השקעות.
ישראל חתמה אמנות עם כ-40 מדינות. בישראל מקבלים את האמנות בצו של שר האוצר לפי סעיף 196 לפקודת מס הכנסה.
באמנות יש התחייבות להעביר מידע בין מדינות. התחייבות זו גוברת על חוקי הסודיות. סעיף 197 לפקודת מס הכנסה קובע לאמור: .
נושא העברת המידע היה נקודה חשובה בשיחה בין ישראל לארצות הברית.
תגובות גולשים