אמנות פלסטית

אמנות פלסטית היא שם כולל לאמנויות שעובדות עם חומרים שניתן לעבד. זה כולל חימר (חומר לעיצוב), צבע, נייר ומתכות. דוגמאות טיפוסיות הן ציור, רישום ופיסול. לעיתים משתמשים במילה גם עבור אדריכלות, עיצוב ועבודות בעץ, באבן ובמתכות.


זו אחת הצורות העתיקות של האמנות. ציורי קיר ופסלונים הופיעו כבר בתקופות הקדומות של האדם. במשך זמן רב המטרה הייתה ליצור העתק מדויק של המציאות. זה הושג במידה רבה בתקופת הרנסאנס (תקופת פריחה אמנותית שבה שאפו לדיוק רב).

אחר כך התחילה מגמה שונה: אמנים שברו צורות והעמידו את הרגש במרכז. עד סוף המאה ה-19 רוב היצירה נעשתה בחדר העבודה של האמן, והטכניקה והחומר היו חלק מהמהות. עם התפתחות הטכנולוגיה והתקשורת, אמנים השפיעו זה על זה בקלות יותר.

אימפרסיוניסטים (אמנים שהתמקדו ברושם המיידי) וקוביסטים (אמנים ששברו את הצורה והראו חלקים בו-זמנית) קיבלו השראה מחיתוכי עץ יפניים ומהפסל האפריקאי. היום אמנות היא בינלאומית. המבקרים וההיסטוריונים עוקבים אחרי קשרי ההשפעה, אך האמן לא חייב להסביר את יצירתו.

אמנות פלסטית היא אמנות שעובדים בה עם חומרים שניתן לעצב. חומרים כאלה הם חימר (חומר להרכבה), צבע ונייר. דוגמאות פשוטות הן ציור, רישום ופיסול. לפעמים זה כולל גם בניינים ועיצוב.


זו אמנות מאוד עתיקה. אנשים ציירו על קירות ועשו פסלונים כבר מזמן. במשך הרבה שנים אמנים ניסו להעתיק את העולם בדיוק. ברנסאנס (תקופה שבה שאפו לדיוק רב) הצליחו בזה.

מאוחר יותר אמנים התחילו לשנות צורות ולהראות רגשות. הם גם למדו אחד מהשני. למשל, אימפרסיוניסטים (התמקדו ברושם מהיר) וקוביסטים (שברו צורות) קיבלו רעיונות מאמנויות יפניות ואפריקאיות. היום אמנים מכל העולם חולקים רעיונות. האמן לא חייב להסביר את יצירתו.