אמנת שנגן היא הסכם אזורי לשיתוף פעולה בגבולות והגירה באירופה. על ההסכם חתומות 30 מדינות, רובן חברות באיחוד האירופי, וביניהן גם מדינות שאינן חברות באיחוד. ביישום המעשי יש 29 מדינות שאליהן חלה ה"ויזת שנגן" (ויזה אחת התקפה לכל המדינות החברות). עם זאת, מדיניות ההגירה נשארה באחריותן של המדינות בנפרד. נכון ל-2025, קפריסין ואירלנד הן שתיים מהחברות באיחוד שאינן מיישמות את ההסכם.
האמנה נחתמה ב-14 ביוני 1985 בעיירה שנגן בלוקסמבורג. מטרתה העיקרית הייתה להסיר ביקורות גבול פנימיות בין המדינות החברות, וכך להקל על תנועה וסחר. במקומות שבהם הוסרו עמדות הביקורת, התנועה אינה נעצרת ועוברי גבול אינם נבדקים ברציפות בין מדינות חברים.
ההסכם יצר גם הרמוניזציה של ביקורת הגבולות החיצוניים, כלומר בדיקות כלפי מי שמגיע מבחוץ לאזור שנגן. פרטי הבדיקה כתובים ב"קוד גבולות שנגן", שכולל דרישות לזהות, ויזה ונסיבות הכניסה. תיירים הזקוקים לוויזה נכנסים כיום עם ויזת שנגן אחת, שמאפשרת ביקורים בכל מדינות האזור. בדרך כלל הוויזה ניתנת על ידי שגרירות המדינה הראשונה שאליה מבקשים להיכנס.
חוקי שנגן קובעים גם דרישות נוספות, כמו רישום שמות אורחים בבתי מלון במקרה של מבקרים זרים.
האמנה מאפשרת למדינה להחזיר באופן זמני ביקורת גבולות אם הדבר נחוץ לביטחון הלאומי, לאחר התייעצות לפי התקנות. מדינות עשו זאת למשל לאירועי ספורט גדולים ולרגעים שבהם היה חשש ביטחוני.
יש גם שיתוף מידע מודיעיני באמצעות המערכת המשותפת SIS (מערכת מידע של שנגן), שבה נאגר מידע על אנשים, מסמכים וכלי רכב חשודים. בנוסף, החוק מאפשר "מרדף חם", רדיפה חצייה של עד 30 קילומטר לגבול על ידי שוטרים ממדינה שכנה, בתנאים מסוימים.
בימים האחרונים נוצרו מתחים: בספטמבר 2024 כמה מדינות (כמו גרמניה, אוסטריה ופולין) החלו להקשות על המעבר או להחזיר בדיקות בגבול, מתוך דאגה לגלי הגירה בלתי חוקית. שינויים פוליטיים במדינות מסוימות חיזקו לכידות נגד-מיגרציה.
במקביל, אושרה מערכת שנקראת ETIAS, מערכת מידע והרשאות נסיעה לאירופה, שתדרוש אישור בתשלום ממבקרים ממדינות מסוימות לפני הכניסה. יישום צפוי החל ממאי 2025.
במעברים בין מדינות האיחוד שבאזור שנגן אין בדרך כלל בדיקות מכס. עם זאת, יש בדיקות במעבר בין מדינות שנגן שאינן חברות במכס האירופי (כמו שווייץ, נורווגיה ואיסלנד), ובמקרים מיוחדים לבדיקת סמים או אלכוהול.
האמנה התרחבה עם השנים, וחלק מהמדינות הצטרפו בחתימה וביישום בשלבים שונים. יש גם חריגים: חלק טריטוריות של מדינות החברות לא חלות עליהן.
אירלנד ובחלק גדול של ההיסטוריה גם בריטניה לא הצטרפו לאמנת שנגן. לשתיהן היה אזור נסיעה משותף, ולכן הצטרפות לאמנת שנגן מחייבת הסדר מיוחד כדי לא לפגוע בגבולות היבשתיים עם צפון אירלנד. הבריטים לעולם לא נטו לוותר על מערכת הביקורת הלאומית שלהם, וזו אחת הסיבות לכך שאינן חלק מלא מהמערכת.
אמנת שנגן היא הסכם בין מדינות באירופה. בהסכם זה לא עושים בדיקות דרכונים בגבולות הפנימיים.
ההסכם נחתם ב-1985 בכפר שנגן בלוקסמברג. היום כ-30 מדינות שותפות. רוב המדינות באירופה שותפות, אבל כמה לא.
אם מישהו מגיע לאירופה ממדינה אחרת, לעתים צריך ויזה. ויזת שנגן היא ויזה אחת שמאפשרת ביקורים בהרבה מדינות יחד.
יש חוקים שמוודאים מי יכול להיכנס. בתי מלון צריכים לרשום אורחים זרים עם פרטי הדרכון.
מדינה יכולה להחזיר בדיקות בגבול לזמן קצר אם זה נחוץ לביטחון.
יש מאגר מידע משותף שנקרא SIS. שם שומרים נתונים על אנשים ומסמכים שאבדו.
החוקים גם מאפשרים לשוטרים לרדוף אחרי חשודים מעבר לגבול למרחק קצר.
לפעמים יש מתחים. ב-2024 כמה מדינות החמירו את הבדיקות בגלל דאגות מהגירה.
ETIAS היא מערכת שתבקש אישור נסיעה מראש ממבקרים מסוימים. היא תתחיל לפעול ב-2025.
בין רוב מדינות שנגן אין בדיקות מכס. אבל עדיין יש בדיקות עם מדינות מסוימות מחוץ לאיחוד.
אירלנד ובריטניה שמרו על הסדרי נסיעה משלהן. לכן הן לא הצטרפו במלואן להסכם שנגן.
תגובות גולשים