אמצעים פיגורטיביים

אמצעים פיגורטיביים הם כלים רטוריים שיוצרים תמונה מילולית כדי להמחיש מושג או תחושה.
הם נפוצים במיוחד בספרות ובשירה, כשקשה לתאר רעיון מופשט או רגש במילים ישירות.
המושג המקורי שמסביר או מתואר נקרא "נושא ראשי". התמונה שמושוות לה, שבדרך‑כלל שייכת לשדה סמנטי אחר, נקראת "נושא משני".
לעיתים קוראים לכל האמצעים בשם הכללי "מטפורה" (השוואה שאינה מציינת מילת השוואה), אך זאת רק אחת מהאפשרויות.
אפשר למיין את האמצעים לפי שני מישורים נפרדים: אופן יצירת הקשר בין השדות הסמנטיים, ומהות התוכן של הקשר.
שני המיונים אינם תלויים זה בזה וניתן לשלב ביניהם.
כך, לדוגמה, האנשה, נתינת תכונות אנושיות לדבר שאינו אדם, יכולה להופיע כמטפורה.
האנשה יכולה גם להיות דימוי, כלומר השוואה שמשתמשת במילה כמו או בדומה (למשל: "העיר שקטה כמו תינוק").
ובאותו אופן, האנשה עשויה להתגלות כמטונימיה או כסינקדוכה, שימוש במילה קרובה או בחלק כדי לייצג את השלם (כדוגמת "הבית הלבן" במשפט נתון).
הבחנה בין צירי המיון עוזרת להבין איך ואיך־מה עובדים האמצעים הפיגורטיביים בשפה.

אמצעים פיגורטיביים הם דרכים להראות רעיון על ידי תמונה במילים.
שופרים ומשוררים משתמשים בהם כדי לתאר רגשות וקונספטים שקשה להסביר ישירות.
"נושא ראשי" זה מה שמדברים עליו. "נושא משני" זו התמונה שמשווים אליו.
ממיינים את האמצעים בשתי דרכים: איך הדברים קשורים ומה יש בקשר.
האנשה היא לתת חושים או תכונות אנושיות לדבר שאינו אדם.
דימוי הוא השוואה שמכילה את המילה "כמו" (למשל: "העיר שקטה כמו תינוק").
אפשר לשלב בין הסוגים, וזה עוזר להבין את השיר והסיפור טוב יותר.