אנג'ליקה רוזיאנו

אנג'ליקה רוזיאנו (שם נעורים: אדלשטיין; 15.10.1921 בוקרשט, 22.2.2006) הייתה שחקנית טניס שולחן (פינג־פונג) רומניה־יהודיה. היא זכתה שש פעמים ברציפות באליפות העולם לנשים בשנים 1950, 1955, הישג יחיד במינו בענף. בסך הכול היא זכתה ב־30 מדליות באליפויות העולם, מהן 17 זהב, 5 כסף ו־8 ארד.

רוזיאנו נולדה לבן משפחה עסקי סוחר יינות בשם אדלשטיין. היא החלה לשחק בגיל 8, כשהאח בנה בבית רשת שולחן. המשפחה אימנה אותה במשחקים מיוחדים, שבהם התאמנו להכות כך שהכדור ינחת בתוך כובע. בגיל 12 זכתה בגביע רומניה לנשים. בגיל 14 כבר הייתה אלופת רומניה. בשנים 1940, 1945 לא הורשתה לשחק בגלל היותה יהודיה.

בשנות ה־50 הגיעה לשיא: שישה תארים עולמיים ברצף. ב־1956 הובסה מוקדם על ידי שחקנית יפנית. בשנים אלה היא גם שימשה כמאמנת ראשית ברומניה והכשירה מאמנים.

ב־1960 עלתה לישראל עם משפחתה. בישראל הצטרפה להפועל חיפה והייתה מאמנת הנבחרת. היא זכתה במכביה השישית ב־1961 ובאליפות ישראל לנשים ב־1961 וב־1962.

רוזיאנו נקלעה לוויכוחים עם התאחדות טניס השולחן הישראלית. ב־1961 הביעה תלונות על התנהלות ההתאחדות לגבי הזמנות לתחרויות. ב־1962 השתתפה בתחרויות ראווה בדרום אפריקה בהזמנת הקהילה היהודית. בעקבות זאת היא הושעתה ונדונה למתן גינוי על ידי בית הדין של ההתאחדות, אך לא נענשה עקב חוסר סעיף בתקנון.

בסוף 1964 מונתה למאמנת נבחרת גברים בישראל, מה שעורר מחאות מצד הנהלת מכבי והחרמות של נבחרת מכבי. המחלוקת אף סיכנה השתתפות באליפות העולם, אך לבסוף נשלחה משלחת במתווה פשרה.

ב־1966 פוטרה מהפועל בגלל קיצוצים ועברה לעבוד באלביט בפיתוח תוכנה, בעקבות רצון בתה. בזמן מלחמת ששת הימים נהגה מונית במסירות כדי לסייע. ב־1980 קיבלה תואר "עובד מצטיין של אלביט". ב־1981 הונצחה ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט. בשנותיה האחרונות חייתה בחיפה וקיבלה תואר אזרחית כבוד ב־2001.

נשואה ללו רוזיאנו, פרופסור לכימיה, ולהם בת, מיכאלה (נולדה 1946), ששיחקה גם היא טניס שולחן. באליפות ישראל 1961 הגיעה האם והבת לגמר היחידים; האם לא שיחקה וחילקה עימן את התואר. בזוגות מעורבים ניצחה הזוג שכלל את האם.

רוזיאנו נחשבה לשחקנית שלמה: עבודת רגליים מצוינת, שליטה בכדור וטכניקה גבוהה. סגנון משחקה היה הגנתי עם מתקפות־פתע. בתקשורת תוארה כשחקנית שקטה, מחושבת ובעלת קסם במשחק, ונמצאת בפסגה של שחקניות הטניס שולחן בדורותיה.

אנג'ליקה רוזיאנו נולדה ב־1921 בבוקרשט ונפטרה ב־2006. היא הייתה אלופת טניס שולחן (פינג־פונג). היא זכתה שש פעמים ברצף באליפות העולם לנשים בין 1950 ל־1955. זה הישג נדיר מאוד.

היא התחילה לשחק בגיל 8. המשפחה שיחקה בבית ותרגלה להכות כך שהכדור ינחת בתוך כובע. בגיל 12 היא כבר זכתה בגביע רומניה. בגיל 14 היא הייתה אלופת רומניה.

בזמן המלחמה בשנות ה־40 לא הורשתה לשחק כי הייתה יהודייה. אחרי המלחמה חזרה להתאמן וניצחה בתחרויות רבות.

ב־1960 עלתה לישראל עם משפחתה. בארץ זכתה במכביה ובאליפות ישראל ב־1961 וב־1962. היא שימשה גם כמאמנת וניהלה קבוצות.

היא היתה מעורבת בוויכוחים עם התאחדות הספורט לגבי נסיעות ותחרויות. ב־1962 שיחקה בתחרויות ראווה בדרום אפריקה, ויכוח נוצר אך לא הוטל עליה עונש.

ב־1966 עזבה את הספורט ועבדה בתכנות מחשבים בחברה שנקראת אלביט. בזמן מלחמת ששת הימים עזרה ועבדה גם כנהגת מונית. ב־1981 הונצחה ביד לאיש הספורט היהודי. ב־2001 קיבלה תואר כבוד מחיפה.

היא נישאה לפרופסור לכימיה בשם לו רוזיאנו. להם בת, מיכאלה, שנולדה ב־1946 ושיחקה גם כן טניס שולחן. באליפות ישראל אמא ובת הגיעו לגמר ביחידים.

היא הייתה שחקנית חכמה מאוד. שיחקה הגנתי ולעתים תקפה במהירות. הרבה אנשים ראו בה דמות מיוחדת בענף.