אנדה עמיר-פינקרפלד

אַנְדָה עמיר-פִּינְקֶרְפֶלְד (26.6.1902, 27.3.1981) הייתה משוררת וסופרת ילדים ישראלית בולטת. זכתה בפרס ישראל לספרות ילדים ב‑1978. בין שירי הילדים המוכרים שלה: "כושי כלב קט", "האנקור", "תרנגול אני והקיפוד" ו"אניית זהב".

אנדה נולדה בריישא שבגליציה למשפחה מתבוללת. אביה היה אדריכל והמשפחה נדדה עד שנשתקעה בלבוב. בילדותה כתבה שירי פולניות, ובגיל שבע פרסמה תפילה בפולנית.

למדה מדעי הטבע באוניברסיטאות בלבוב ולייפציג. ב‑1920 עלתה לארץ עם תנועת הנוער "השומר הצעיר" ועבדה בייבוש ביצות. חזרה לפולין להחלמה לאחר שחלתה, והוציאה שם ב‑1921 את ספר השירים הראשון שלה בפולנית.

בשנת 1923 שבה ארצה עם בעלה, התיישבה בקיבוץ קריית ענבים, ולאחר מכן בתל אביב. עד 1929 עבדה כמיקרוביולוגית בתל אביב.

עם עידודו של המשורר אורי צבי גרינברג החלה לכתוב גם בעברית. ב‑1928 פורסמו שיריה הראשונים בעברית בעיתון "דבר", תחת שם העט בת‑חדוה. במשך השנים כתבה סיפורים לילדים ותרגמה עשרות ספרים.

בשנת 1941 ייסדה את הוצאת הספרים "עדי", שנוהלה ממעונה בתל אביב. לאחר מלחמת העולם השנייה (1946, 1947) יצאה בשליחות הסוכנות היהודית למחנות הפליטים בגרמניה. שם עבדה כמורה עם ילדי שורדי השואה. את השיר "אניית זהב" כתבה בתקופה זו, והוא מסמל את הפרדה הימית בין הילדים ובין ארץ ישראל.

ב־1948 התנדבה לאסוף חומר על הנופלים ולהביא לידיעת הציבור את עזבונותיהם הספרותיים. חומרים שאספה שימשו חלקים ראשונים של פרויקטים להנצחה, ובהם הכרכים הראשונים של "יזכר" ו"גווילי אש".

בשנים 1960, 1963 שהתה בקניה בשליחות המדינה, וביצעה פעילות חינוכית וחברתית. בהמשך תמכה בסופרים ואמנים עולים, השתתפה בהנהלת בית ביאליק והקימה בית מניה ביאליק לנשים יוצרות בשנותיו הראשונות.

עמדה זכתה בפרס רופין ב‑1953 ובפרס ישראל ב‑1978. נפטרה בתל אביב ב‑1981 ונקברה בבית עלמין הדרום בבת‑ים. ארכיון יצירתה שמור במכון גנזים בבית אריאלה, ובאוסף מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים.

אחיה יעקב פינקרפלד היה אדריכל וחוקר בתי כנסת.

אַנְדָה עמיר-פִּינְקֶרְפֶלְד (1902, 1981) הייתה משוררת וסופרת ילדים ידועה. היא כתבה שירים אהובים כמו "אניית זהב" ו"כושי כלב קט".

נולדה בריישא שבאירופה. כשגדלה למדה מדעים ועברה לארץ בשנת 1920 עם תנועת נוער בשם "השומר הצעיר". עזרה בעבודות חקלאות והתגוררה בקיבוץ ובתל אביב.

כתבה תחילה בפולנית. אחר כך למדה לכתוב בעברית ופרסמה שירים וסיפורים לילדים בעיתון "דבר".

בשנת 1946 נסעה לגרמניה כדי לעבוד במחנות פליטים. מחנות פליטים הם מקומות שבהם אנשים נשארו בלי בית אחרי המלחמה. שם למדה ועזרה לילדים ששרדו את המלחמה. בזמן זה כתבה את השיר "אניית זהב".

ב‑1941 ייסדה הוצאת ספרים קטנה שנקראה "עדי". אחרי המלחמה אספה מידע על חיילים שנפלו ועזרה להוציא ספרים לזכרם.

זכתה בפרס ישראל על ספרות ילדים בשנת 1978. נפטרה בתל אביב ב‑1981. חומרים מכתביה נשמרים בספרייה בבית אריאלה ובמרכז לוין קיפניס.