אנדרו ג'ונסון

אנדרו ג'ונסון (1808, 1875) היה הנשיא ה-17 של ארצות הברית. כהונתו נמשכה מאפריל 1865 עד מרץ 1869. הוכתר לנשיא לאחר שהתמנה כסגן ונכנס לתפקיד בעקבות התנקשות באברהם לינקולן. ג'ונסון היה דמוקרט דרומי שתמך באיחוד בזמן מלחמת האזרחים.

נולד בראלי, קרוליינה הצפונית, למשפחה עניָה. התחנך בעבודת חייטות ולמד קרוא וכתוב ברמה בסיסית. בגיל צעיר עבר לטנסי, נישא לאלייזה מקרדל והקים מתפרה מצליחה.

בגרינוויל חיי משפחה ועבודה היו יציבים. אלייזה תמכה בלימודיו והשפיעה על יכולת הדיבור והכתיבה שלו.

התחיל בפוליטיקה המקומית וכיהן כראש עיר. נבחר לבית המחוקקים של טנסי והפך לדמות מרכזית במחוז.

נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1843 וכיהן עשר שנים. תמך במדיניות דמוקרטית דרומית ובהגנה על קניינו, כולל עבדים באותה תקופה.

נבחר כמושל וטיפח רפורמות מקומיות, כולל חינוך וספרייה ציבורית.

נבחר לסנאט ב-1857. בכס השפעה ניסה לקדם חוק למכירת קרקעות ציבור.

כשמדינות הדרום פרשו, ג'ונסון נשאר נאמן לאיחוד. הוא היה הסנאטור הדרומי היחיד שלא התפטר.

לינקולן מינה אותו ב-1862 למושל צבאי של טנסי. תפקיד זה חיזק את הקשר בינו לבין הנשיא לינקולן.

נבחר כסגן הנשיא של לינקולן ב-1864, כחלק ממסר של אחדות לאומית. מעט אחרי שהשביע, לינקולן נרצח וג'ונסון עלה לנשיאות.

הושבע לנשיא ב-1865 וניהל את סיום המלחמה והלוויה של לינקולן. תמך במשפט נגד הרוצחים.

כראש המדינה נאלץ לטפל בשיקום (Reconstruction). "שיקום" הוא תהליך החזרת מדינות הדרום לאיחוד. ג'ונסון רצה שיקום מהיר. הוא אפשר למדינות הדרום להקים ממשלות חדשות במהירות. בפועל, ההנהגות הישנות חזרו ולמדיניות זו נותרו חוקים שפגעו בזכויות העבדים המשוחררים.

הוא התנגד להגנות פדרליות לחופש האזרחי של השחורים. למשל, התנגד לתיקון הארבעה עשר (תיקון שנתן אזרחות והגנה משפטית לשחורים) ולחוקים שנתנו תמיכה כלכלית וחוקית לעבדים המשוחררים. ג'ונסון הטיל וטו פעמים רבות; הקונגרס עקף את הווטו פעמים רבות.

הקונגרס, בראשות הרפובליקנים, רצה שיקום נוקשה יותר. חברי קבינט רבים התעמתו עם הנשיא. ג'ונסון פיטר את מזכיר המלחמה אדווין סטנטון בניגוד לחוק שקבע אישור סנאט לפיטורים אלה. בית הנבחרים הצביע על הדחתו ("הדחה" = ניסיון להסיר נשיא מתפקידו). במשפט בסנאט הוא ניצל מזו ההדחה ברוב של קול אחד בלבד.

בסיום כהונתו חזר לטנסי. ב-1875 נבחר שוב לסנאט, והיה הנשיא לשעבר היחיד ששירת בסנאט. חודשים ספורים לאחר מכן הוא מת בגיל 66.

היסטוריונים מבקרים את ג'ונסון על מדיניותו אחרי המלחמה ועל התנגדותו לזכויות האזרח של השחורים. רבים רואים בו בין הנשיאים הפחות מוצלחים בתולדות ארה"ב, בעיקר בגלל העליונות הלבנה שאפיינה את עמדותיו ואת כישלון מדיניות השיקום שלו.

אנדרו ג'ונסון (1808, 1875) היה נשיא ארצות הברית מ-1865 עד 1869. הוא הפך לנשיא אחרי שאברהם לינקולן נרצח.

נולד במשפחה ענייה. היה חייט (אדם שמכין בגדים) והשתפר בעזרת עבודה וקוראים בחנות.

עבר לטנסי והקים מתפרה. נישא לאלייזה והם קיבלו חמישה ילדים.

החל בפוליטיקה המקומית ונבחר למושל ולסנאט. תמך באיחוד כשהמדינות הדרומיות פרשו.

לינקולן בחר בו כסגן כדי להראות אחדות. אחרי רצח לינקולן עלה ג'ונסון לנשיאות.

"שיקום" = החזרת מדינות הדרום לארה"ב. ג'ונסון רצה לעשות זאת מהר. הוא לא רצה לשנות הרבה לחיי השחורים שנעבדו קודם. הקונגרס רצה לשמור על זכויות השחורים, וזה יצר מריבה.

חברי הקונגרס ניסו להדיחו (להרחיקו מהנשיאות). בבית הנבחרים החל ניסיון הדחה. בסנאט הוא נשאר בתפקיד בפער של קול אחד.

אחרי כהונה חזר לטנסי. ב-1875 נבחר לסנאט שוב, ואז מת. היסטוריונים רבים ביקרו אותו בגלל מדיניותו אחרי המלחמה.

עובדה מעניינת: הוא היה הנשיא הראשון שנלחם בהדחה וניצל. גם לאחר מותו זוכרים אותו בגלל המחלוקות סביב השיקום.