רבי אהרן רוקח (המכונה מהר"א מבעלז), נולד באלול ה'תר"מ (1880). הוא היה בנו של רבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר השלישי של שושלת בעלזא. בצעירותו התייתם מאמו וגדל אצל סבו. בגיל צעיר התארס ונישא למלכה, בת דודו. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"ז (1926) מונה לממלא מקומו כאדמו"ר ורבה של בעלז.
ב־1939, בכניסת הכוחות הגרמניים, נמלט מהעיירה. עבר לגטו קרקוב ואז לגטו בוכניה, ומשם חולץ בכסף יחד עם אחיו הרב מרדכי רוקח. בפסח שני ה'תש"ג (1943) הגיע להונגריה ובודפשט, שם שהה כמה חודשים.
כשהגסטאפו דרש להסגירו, עזב במהירות את הונגריה. הדרשה שאמר אחיו בשמו לפני העזיבה עוררה מאוחר יותר פולמוס אצל חלק מהחסידים.
בכ"א בטבת ה'תש"ד יצאו האחים ברכבת לאיסטנבול. משם נסעו לדמשק, והסוכנות היהודית סייעה להשיג רישיונות עלייה. ב־3 בפברואר 1944 הגיעו ארצה.
בסמוך לאחר בואו קבע את ביתו ברחוב אחד העם בתל אביב. הוא יסד מחדש את חסידות בעלז בארץ, תחילה בתל אביב ולאחר מכן בירושלים, בני ברק וחיפה. סירב להצעות לגור בירושלים או בבני ברק, וציין בין השיקולים שלו ששכונת מגוריו בתל אביב אינה כוללת מסגד או כנסייה.
לאחר המלחמה נשא לאשה את אסתר הגר, ונישואים אלו הסתיימו בגירושין. בשנת ה'תש"ט (1949) נישא לחנה, שהייתה אלמנת אדמו"ר ונשאר בארצם של ילדיה מבעלה הקודם.
בליל שבת כ' באב ה'תשי"ז נשא דברי הדרכה לחסידיו. למחרת, כ"א באב (18 באוגוסט 1957) נפטר בבית חולים שערי צדק. אלפי אנשים השתתפו בהלווייתו. נקבר בהר המנוחות בירושלים; קברו מהווה מוקד ביקור לחסידי בעלז ביום היארצייט (כ"א באב). על שמו נקראו רחובות וישיבות בירושלים, בני ברק ובבתי-ספר של החסידות.
נודע כצדיק וצנוע, שהמעיט באכילה והעדיף חיים של יראת שמים. הקפיד ללחוץ ידיים של ילדים באמצעות מגבת, כדי לא לגעת ישירות. נטה שלא לומר דברים רעים על אחרים, והעדיף ניסוחים עדינים במקום הכרת עוונות. תמך באחדות ציבורית של מפלגות דתיות בבחירות הראשונות והסביר שיש להעסיק יהודים, במיוחד בבניין בתי כנסת.
מרבית ילדיו נולדו מאשתו הראשונה, ורבים מהם נרצחו בשואה. לאחר מותו ירש את הנהגת החסידות אחיינו רבי ישכר דב רוקח, בנו של אחיו מרדכי.
רבי אהרן רוקח נולד בשנת 1880. הוא היה אדמו"ר, כלומר מנהיג רוחני של חסידות בעלזא.
כשנכנסו החיילים הגרמנים ב־1939, הוא ברח. הוא עבר לגטו בקרקוב ואז הוסע ממקום למקום עד שהצליח לברוח.
ב־1944 יצא לאיסטנבול, המשיך לדמשק, והגיע בסופו של דבר לישראל ב־3 בפברואר 1944.
בארץ הקים שוב את חסידות בעלז. הוא גר בתחילה בתל אביב ואז גם בירושלים, בבני ברק ובחיפה. אחרי המלחמה נשא שתי נשותיו, ואימץ ילדים מאשתה השנייה.
ב־18 באוגוסט 1957 נפטר. קברו בהר המנוחות בירושלים. אנשים רבים מבקרים שם מדי שנה כדי לכבד אותו.
הוא היה אדם צנוע וטהור. אכל מעט ושמר על טהרת הלב. לפני שנלחץ ידיים של ילדים השתמש במגבת. לא אהב לשמוע דברים רעים על אנשים.
תגובות גולשים