אנדריה ארטוקוביץ' (29 בנובמבר 1899, 16 בינואר 1988) היה פעיל קרואטי ופושע מלחמה, חבר בתנועת האוסטאשה, תנועה פשיסטית קרואטית, ושירת כשר הפנים במדינת קרואטיה העצמאית בזמן מלחמת העולם השנייה.
ארטוקוביץ' נולד בקלובוק שבבוסניה-הרצגובינה. צעיר הוא הצטרף לתנועת הזכויות הקרואטית, שהפכה אחר־כך לאוסטאשה. אחרי תקופות של מאבק הוא ברח לאיטליה והפך לבן־ברית קרוב של אנטה פאבליץ', מנהיג האוסטאשה. לאחר ההתנקשות במלך אלכסנדר הראשון ב-1934 נעצר כמסוכן ונחשב קשור לפעילות קיצונית.
כשר הפנים היה ארטוקוביץ' דמות מרכזית ביצירת מחנות ריכוז והשמדה בקרואטיה. "מחנות ריכוז" הם מקומות שבהם אסרו אנשים, ו"מחנות השמדה" הם מקומות שבהם רצחו אנשים המוניים. הוא ניסח חוקים והנחיות ששלחו יהודים, צוענים (רומה) וסרבים למחנות אלה. בשל מעורבותו הגדולה כינו אותו "הימלר של הבלקנים". הוא ביקר במחנות, ובין השאר נזכרו עדים על אכזריות והזנחה שהיו במקום.
בעקבות מאבקי כוח בתוך הממשל האוסטאשי, לא תמיד היה ברור מי האיש השני בשלטון. סלאבקו קווטרניק נחשב בתחילה לדמות מרכזית. עם זאת, בעקבות סכסוכים פוליטיים ניצל ארטוקוביץ' את ההזדמנות והתקדם לעמדה בכירה יותר והפך לסגנו של פאבליץ'.
בסוף המלחמה ברח לבריטניה ומשם הגיע לארצות הברית בשנת 1948 בתעודות מזויפות. התגורר בלוס אנג'לס אך עמד בפני ניסיונות הסגרה חוזרים של יוגוסלביה. במשך שנים התקיימו הליכים משפטיים ומחלוקות על הסגרתו. בקשתו לאזרחות נדחתה ב-1961, ובהמשך נפתחו הליכים גירוש נוספים בשנות ה-70 וה-80. הוא הוסגר ליוגוסלביה בפברואר 1986. דורש דין הוביל להרשעתו ולגזר דינו למוות במאי 1986. בעקבות מצב בריאותי נדחתה ההוצאה להורג, והוא מת בכלא ב-16 בינואר 1988.
אנדריה ארטוקוביץ' (1899, 1988) היה פוליטיקאי קרואטי שפעל בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא היה חבר באוסטאשה. אוסטאשה, תנועה קיצונית בקרואטיה.
ארטוקוביץ' נולד בבוסניה. כשהיה צעיר הצטרף לתנועה הזאת. הוא נעשה מקורב לאנטה פאבליץ'.
הוא שימש כשר הפנים במדינה שנוצרה אז. בתפקידו יסד וניהל מחנות שבהם נחלו אנשים נזק רב. רבים יהודים, צוענים וסרבים נשלחו לשם ומתו. לכן כינו אותו בשמות קשים בגלל מעשיו.
בסוף המלחמה ברח לארצות הברית. במשך שנים היו ניסיונות להעמידו לדין ולהסגירו ליוגוסלביה. ב-1986 הוסגר לבסוף ליוגוסלביה. הוא נשפט, נידון למוות, אך מת בכלא ב-1988.
תגובות גולשים