"אנה או" (Anna O.) היה הכינוי שרופאו יוזף ברוייר נתן למטופלת ברטה פפנהיים (1859, 1936). מקרה זה הוזכר בספר "מחקרים בנושא היסטריה" שפרסם ברוייר יחד עם זיגמונד פרויד. ברוייר תיאר את השיטה שבה השתמש, שברטה כינתה "טיפול בדיבור", שיחה ממוקדת שנועדה להביא לפריקה רגשית.
ברטה גדלה במשפחה יהודית מסורתית בווינה ולמדה בבית ספר קתולי. הייתה אינטליגנטית ובעלת דמיון עשיר. ידעה כמה שפות, בין היתר גרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, יידיש ועברית. בגיל 21, אחרי שלקה אביה במחלה קשה, החלו לעלות בעיות בריאותיות גם אצלה.
ברטה פיתחה תסמינים רבים: שיעול ממושך, עייפות, פרכוסים, שיתוק בגפיים הימניות והפרעות בראייה, שמיעה ודיבור. אבחונו של ברוייר היה "היסטריה", אז היה ההסבר לתסמינים אלה שהם נובעים ממצב נפשי.
ברוייר טיפל בה בין 1880 ל־1882. הוא שוחח איתה רבות, השתמש לעיתים בהיפנוזה, מצב שבו מטופל נרגע וקל יותר לדבר על רגשות, וגילה כי כשברטה הצליחה לבטא רגשות מודחקים, מצבה השתפר. דוגמה לכך היא פחד ממים (הידרופוביה). בזמן היפנוזה נזכרה ברטה באירוע שהעיר בה גועל והכעס, וכאשר שיחררה רגשות אלה היא יכלה לשתות שוב. את התהליך הזה כינה ברוייר "קתרזיס", פריקה רגשית שמקלה על הסימפטום.
הטיפול הופסק ב־1882, כנראה בגלל יחסי משיכה שהתפתחו בין הרופא והמטופלת, שכללו תלונה של ברטה על הריון שלא היה קיים. לאחר הפסקת הטיפול לא נרפאה לחלוטין; חוותה הישנויות והייתה מאושפזת מספר פעמים עד 1888.
בשנת 1888 התאוששה ברטה ועברה לפרנקפורט. שם החלה פעילות סוציאלית משמעותית: ניהלה מוסד ליתומות יהודיות במשך שנים רבות, הקימה ב־1904 את "ליגת הנשים היהודיות" והובילה קמפיין בינלאומי נגד תופעת הזנות, אותה כינתה "עבדות לבנה". סיירה באירופה, בביקור בניו יורק ובארץ ישראל.
ברטה גם עסקה בכתיבה ותרגום. תרגמה בזמנו יצירות מרכזיות של ספרות יידיש ושיחקה תפקיד תרבותי-חברתי. היא התכתבה עם אנשי רוח, בהם מרטין בובר, אך רוב מכתביה אבדו בזמן מלחמת העולם השנייה.
מאז 1888 לא חוותה יותר בעיות נפשיות. היא לא נישאה, חיה תחילה עם אמה ואז לבדה. ב־1935 שבה לווינה. ב־28 במאי 1936 נפטרה מסרטן. נקברה בבית העלמין היהודי הישן בפרנקפורט. היא נמנעה מעיסוק בעברה והשמידה מסמכים שעוסקים במחלתה.
נשארו לה יצירות תרגום וספרות ילדים, תפילות ומחזות. עבודתה הסוציאלית והכתיבה הביאו לה הכרה ציבורית, וב־1954 הונפק בול גרמני לכבודה.
"אנה או" היה השם ששמו לה הרופא. שמה האמיתי היה ברטה פפנהיים. היא נולדה ב־1859 ומתה ב־1936.
ברטה גדלה במשפחה יהודית בווינה. למדה בבית ספר קתולי. ידעה כמה שפות.
כשלברטה היה ייסורים נפשיים אחרי שאביה חלה. היא החלה לקיאש, להיות עייפה, ולהסתובב במצבי דמיון חזקים.
היא טיפלה אצל דוקטור יוזף ברוייר בין 1880 ל־1882. הוא דיבר איתה הרבה. השיטה נקראה "טיפול בדיבור". כשהיא הביעה רגשות שכבתו בפנים, היא הרגישה טוב יותר.
ברוייר השתמש גם בהיפנוזה. היפנוזה היא מצב של שקט שעוזר לדבר על זכרונות. הוא גילה שגם פריקה של רגשות, קתרזיס, פירוק רגשי, עוזרת להרגיש טוב יותר.
הטיפול נפסק ב־1882. ברטה חוותה תקופות קשות נוספות ואושפזה כמה פעמים עד 1888.
מאז 1888 ברטה חזרה לחיות וחלה בעשייה חברתית. היא פתחה מוסד ליתומות וניהלה אותו שנים רבות. ב־1904 ייסדה את "ליגת הנשים היהודיות".
ברטה נלחמה נגד מצב שבו נשים נאלצו לעבוד בתנאים קשים. היא נסעה לארץ ישראל ולמקומות אחרים כדי לסייע.
היא כתבה ותרגמה ספרים. חיה עם אמה, לא נישאה. ב־1935 שבה לווינה. ב־28 במאי 1936 מתה מסרטן וקבורה בפרנקפורט.
היא כתבה סיפורים ותרגמה יצירות מיידיש. חלק ממכתביה אבדו במלחמה.
תגובות גולשים