אַנָּה אַחמַטובה (1889, 1966) הייתה אחת המשוררות הגדולות ברוסיה במאה ה‑20. שירתה כוללת שירים ליריים קצרים, כמו "שירת הפגישה האחרונה", וגם מחזורים ארוכים, בראשם "רקוויאם" (1935, 1940), שמתאר את גורל העם הרוסי תחת טרורו של סטלין. נושאי מרכזיים אצל אחמטובה הם זמן וזיכרון, גורלה של האישה היוצרת, והקורות של העם.
אחמטובה נולדה באודסה וגדלה בלנינגרד. ספר שיריה הראשון, "ערב", יצא ב־1912. ספר זה היה חלק מתנועת האקמאיזם (אקמאיזם פירושו תנועה בשירה שהדגישה בהירות וצורה קלאסית). היא השתייכה לאותה תנועה יחד עם בעלה הראשון, ניקולאי גומיליוב. הקובץ הקנה לה מוניטין והשפיע על נשים רבות שכתבו שירה.
אחרי 1917 נותרה ברוסיה, על אף שרבים עזבו. בעלה גומיליוב הוצא להורג ב־1921 באשמת קשר נגד השלטון. השלטון כינה אותה "אלמנט בורגני" וטען ששירתה לא מתאימה לרוח הסוציאליזם, ולכן קשה לה לפרסם. היא התפרנסה בעיקר מתרגום שירים.
בנה, לב גומיליוב, נעצר ונשפט למחנות עבודה. חוויות אלה נמזגו למחזור השירים "רקוויאם", אחד התיאורים הספרותיים הראשונים של תקופת ה"טיהורים". ב־1940 החלה לכתוב את ה"פואמה ללא גיבור", עליה עבדה, עם הפסקות, כ־25 שנים.
במלחמת העולם השנייה שהתה בלנינגרד בזמן המצור. היא פונתה מטעמי ביטחון לטשקנט בפקודתו של סטלין, שנחשב להניח לה ערך תרבותי.
לאחר המלחמה נראו סימני הקלה זמניים, אך ב־1946 מצאה את עצמה תחת מתקפה רשמית אחרי פגישה עם ישעיה ברלין. ב־1949 נעצר בנה שוב; בעקבות זאת שרפה שירים רבים, כולל טיוטות. עדיין היא הקדישה שירים וניסתה לשחזר זיכרונות ילדות ותקופת ה"תור הכסף".
לאחר מותו של סטלין ב־1953 פסקו רוב הרדיפות. ספריה חזרו להתפרסם, אם כי חלקן בגרסאות מצונזרות. שיריה המאוחרים כתובים בשפה חופשית יותר, ונושאים בהם זיכרון ואובדן. היא המשיכה לתרגם שירה, כולל שירי המשורר היידיש־סובייטי שמואל הלקין.
ב־1964 הותר לה לבקר באיטליה וניתן לה פרס; ב־1965 ביקרה באנגליה וקיבלה תואר כבוד מאוקספורד. היא נפטרה מהתקף לב ב־1966. אחרי מותה התגבר הכבוד לה, ויש לה אנדרטאות ומוזיאונים ברוסיה.
שירתה השפיעה על משוררות עבריות חשובות, בעיקר רחל וללה גולדברג. רחל תרגמה שירים שלה, ולאה גולדברג הכלילה את שיריה באנתולוגיות שירה רוסית שהשפיעו על משוררי ישראל בשנות ה־40 וה־50.
אַנָּה אַחמַטובה (1889, 1966) הייתה משוררת רוסייה חשובה. היא כתבה שירים קצרים ושירים ארוכים. השירים מדברים על זיכרונות, זמן, ועל מה שעבר על העם הרוסי.
אחמטובה נולדה באודסה וגדלה בלנינגרד. ספר שיריה הראשון, "ערב", יצא ב־1912. היא הייתה חלק מקבוצה של משוררים שנקראה אקמאיזם (אקמאיזם זה קבוצה עם סגנון שירה מסוים).
כשהשלטון החדש עלה, רבים סבלו. בעלה הראשון הוצא להורג ב־1921. בגלל זה ומחסור בפרסום, היא עבדה כמתרגמת.
אחד משירי המחזור שלה, "רקוויאם" (1935, 1940), מדבר על הימים הקשים תחת סטלין. בנה נעצר ונשלח למחנות עבודה. בזמן מלחמת העולם השנייה היא הייתה במצור בלנינגרד ופונתה לטשקנט.
אחרי מותו של סטלין ב־1953 הרדיפות פסקו. היא חזרה להוציא ספרים ותורגמה. ב־1964 היא נסעה לאיטליה וקיבלה פרס. ב־1965 היא ביקרה באנגליה. אחמטובה נפטרה ב־1966. היום יש אנדרטאות ומוזיאונים לזכרה.
המשוררת השפיעה גם על משוררות בעברית, כמו רחל וללה גולדברג.
תגובות גולשים