אנה פרויד (1895, 1982) נולדה בווינה והייתה בתו הצעירה של זיגמונד פרויד, מייסד הפסיכואנליזה. כבר בצעירותה התעניינה בעבודותיו של אביה. לאחר לימודיה בתיכון נסעה לאיטליה ולאנגליה וחזרה לווינה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשנות ה־20 התחילה לעסוק בטיפול פסיכואנליטי ובטיפול בילדים. היא פרסמה מאמרים מוקדמים, והתקדמה לתפקידים בארגונים פסיכואנליטיים עד שנבחרה למנהלת מוסד להכשרה ב־1935.
בשנת 1936 פרסמה את ספרה המרכזי "האגו ומנגנוני ההגנה". שם הרחיבה את המודל של אביה על מבנה הנפש, אייד (Id, דחפים בלתי מודעים), אגו (Ego, החלק השולט והמתווך) וסופר־אגו (Superego, מצפון פנימי), והדגישה את חשיבות האגו. היא טענה שמנגנוני ההגנה של הנפש (דרכים שהאני משתמש בהן כדי להגן על עצמו מרגשות קשים) אינם רק סימן למחלה. אצל רוב האנשים הם מסייעים בהסתגלות.
בשנת 1938, עם עליית הנאצים, ברחה פרויד לאנגליה עם משפחתה. בתקופת מלחמת העולם השנייה ייסדה מעונות וקליניקות לילדים וחקרה את השפעת המלחמה והיעדרות ההורים על ילדים. היא עבדה בשיתוף עם דורותי ברלינגהם-טיפאני וחקרה כיצד ילדים מוצאים תחליפים רגשיים כשאמותיהם נעדרות. הפרסומים שלה הדגישו את חשיבות הקשר הראשוני בין התינוק לאמו.
לאחר המלחמה הרצתה רבות, פיתחה תוכניות הכשרה לטיפול בילדים והקימה קליניקה בהמפסטד. מביתה הפך למוזיאון אחרי מותה. הקליניקה שייסדה נקראה על שמה.
אנה פרויד הדגישה את מרכזיותו של האגו (המרכיב שמתווך בין דחפים למציאות) בתהליכים הנפשיים. היא לא דחתה את רעיונות אביה, אך שמה דגש על תפקוד האגו ועל הכשרת המטפל לעזור לאדם לשלוט ולתפקד טוב יותר.
פרויד פיתחה והעמיקה את רעיון מנגנוני ההגנה, דרכים שבהן האדם מתמודד עם רגשות קשים. היא הוסיפה מנגנונים לתיאור של אביה והראתה, גם במחקרים אמפיריים חלקית, שמנגנונים אלה קיימים אצל כל בני האדם. היא הדגישה שמטרת הטיפול היא לעזור למטופל להבין איך הוא משתמש במנגנונים האלה, ולבחור באלה שתורמים להסתגלות.
בעבודתה עם ילדים מוכים ומופרדים מאמהותיהם בתקופת המלחמה, הדגישה פרויד את חשיבות ההיקשרות הראשונית לאם. לפי מחקרה, ילד מפתח מודעות להפרדה מאמו בסוף השנה השנייה. חוסר בקשר זה עלול להביא להפרעות התנהגותיות והתפתחותיות. היא האמינה שכאשר יחס האובייקט (הקשר הרגשי לאדם משמעותי) חסר, המטפל יכול להוות מטרה חדשה וליצור חוויה מתקנת.
אנה פרויד נולדה ב־1895 בווינה. היא הייתה בתו של זיגמונד פרויד. זיגמונד היה מייסד שיטה שבודקת מחשבות ורגשות מוסתרים, שנקראת פסיכואנליזה (שיטה ללימוד נפש).
אנה למדה ועבדה בפסיכואנליזה. ב־1938 היא עזבה את אוסטריה והלכה לאנגליה. בזמן המלחמה היא עזרה לילדים ששהו במעונות. היא פתחה קליניקה לטיפול בילדים והלכה להרצאות.
היא מתה ב־1982. ביתה בהמפסטד הפך למוזיאון.
אנה אמרה שה"אגו" (אני, החלק שבוחר ומחליט) חשוב מאוד. היא גם דיברה על "מנגנוני הגנה" (דרכים שהנפש משתמשת בהן כדי להרגיש בטוחה).
אנה חקרה איך קשר התינוק לאמו משפיע על כל שאר חייו. היא ראתה שילד שמתחבר לאמו לומד לדבר, להתנהג ולשלוט בעצמו. כשהילד מופרד מהאם, הוא עלול לחוות קשיים. המטפל יכול להיות אדם חדש שמעניק לילד תחושת ביטחון.
תגובות גולשים