אנטואן-אנרי ז'ומיני

אנטואן-אנרי ז'ומיני (1779, 1869) היה היסטוריון צבאי וגנרל יליד שווייץ. שירת תחילה בצבא הצרפתי במלחמות נפוליאון, ואז עבר לשירות הצבא הרוסי. השפעתו היתה מרכזית במחצית הראשונה של המאה ה־19 והשפיעה על תפיסות צבאיות עד לפני מלחמת העולם הראשונה.

ז'ומיני נולד בשווייץ וגילה מוקדם עניין בחיי צבא. הוא שירת בצבא השווייצרי ועבר לפריז ב־1801, שם עבד כבנקאי ופרסם ספרים צבאיים. הגנרל מישל נה התרשם מכתביו וקידם אותו; נפוליאון גם קרא אותם. ז'ומיני קודם לקולונל ב־1805 ושימש כראש מטהו של נה. קידומו לדרגת גנרל נעצר בגלל היותו שווייצרי, ולכן ב־1813 עבר לשירות הצבא הרוסי. גם שם לא קיבל אמון מלא ולא זכה לפיקוד קרבי רחב. נפטר בגיל 90 ממגפה (מחלה מדבקת).

ז'ומיני ראה את ניהול המלחמה כ'טכניקה' שניתן לפרק ולהסביר. הוא חיפש עקרונות שניתנים ליישום שוב ושוב. הוא תיאר מערכה (זירת הלחימה) כמעין לוח שחמט, שבו אפשר לזהות נקודות החלטיות. לפי ראייתו, זיהוי נקודות תורפה והכוונת הכוח אליהן מובילים לניצחון.

ז'ומיני האמין שיש עקרונות קבועים שאם יישמו אותם יובילו להצלחה. בקצרה הם כללו: לרכז בהדרגה את הכוחות בנקודות ההכרעה; לתקוף את קווי ההספקה והתנועה של האויב; לתמרן כך שכוחותיך יפגעו רק בחלקים קטנים של האויב; ולהפעיל את הריכוזים בו זמנית ובמתואם. אמרתו המפורסמת היתה: "השיטות משתנות ואילו העקרונות נשארים בתוקפם".

אסטרטגיה היא ראיית הלחימה בכללותה, התכנון וההזזה של גייסות. טקטיקה היא הנהגת הכוחות בקרב עצמו. ז'ומיני כלל גם את המדיניות ברכיבי המלחמה, אך נתן עדיפות למערכת הצבאית על פני המערכת המדינית, בניגוד להוגים אחרים כמו קלאוזביץ.

ז'ומיני העדיף התקפה על פני הגנה. הוא סבר שההתקפה מביאה הישגים, והגנה היא כישלון ברוב המקרים. הוא פירט תבניות שונות למתקפה חזיתית, והשקפתו השפיעה על ההקצנה הצרפתית שאימצה התקפה מתמדת לפני מלחמת העולם הראשונה.

ז'ומיני העדיף קווים פנימיים, קווים קצרים המאפשרים תגבורות מהירות. הוא טען שקווים חיצוניים מאריכים מרחקים ומקשים על הקשר. לכן דגל תמיד בלחימה על קווים פנימיים.

ז'ומיני חווה את הלחימה בספרד, והיה מתנגד למלחמה עממית (מאבק של אזרחים ). הוא טען שמלחמות כאלה נוטות להיות אכזריות ולהתבסס על רגשות ולא על עקרונות ניהוליים.

השפעתו על מצביאים לפני מלחמת העולם הראשונה היתה גדולה, במיוחד בצרפת. הוא נחשב למפרש חשוב של קרבות נפוליאון. לאחר מלחמת העולם הראשונה ירדה ההערכה כלפיו, כי שיטותיו ההתקפיות נכשלו במבחן המציאות והשמיטו גורמים בלתי ניתנים לחישוב. כיום נוטים לראות אותו כאנטיתזה לקלאוזביץ, והשפעתו הטקטית נחשבת חשובה אך זמנית.

אנטואן-אנרי ז'ומיני (1779, 1869) נולד בשווייץ והיה גנרל והיסטוריון צבאי. הוא לחם לצד צרפת במלחמות נפוליאון. אחר כך עבר לשרת ברוסיה. הוא נפטר בגיל 90 במגפה (מחלה שהרבה אנשים חלו).

ז'ומיני עבד בפריז וכתב ספרים על מלחמה. גנרלים קראו את כתביו והעריכו אותם. אך בגלל שיולד בשווייץ לא קיבל קידום לדרגות גבוהות בצרפת. לכן ב־1813 הוא החליף צד ורץ לשירות רוסיה.

הוא חשב שמלחמה אפשר להבין וללמוד. הוא תיאר את שדה הקרב כמו לוח שחמט. לפי ז'ומיני, צריך למצוא את הנקודה הכי חשובה ולרכז שם את הכוח.

העיקרון העיקרי שלו היה לרכז את הכוח בנקודות ההכרעה. הוא גם רצה לתקוף קווי תנועה של האויב. אמר: "השיטות משתנות, אבל העקרונות נשארים".

אסטרטגיה זה התכנון הכללי של המלחמה. טקטיקה זה איך נלחמים בקרב. ז'ומיני חשב שהצבא צריך להחליט ולא תמיד המדינות.

ז'ומיני אהב התקפה. התקפה זה לצעוד קדימה ולהלחם. הוא חשב שההתקפה מביאה תוצאות, והגנה היא כישלון ברוב המקרים.

קווים פנימיים הם קווים קצרים יותר. זה נותן אפשרות להעביר חיילים במהירות. ז'ומיני העדיף קווים כאלה על פני קווים רחוקים.

בספרד הוא ראה גם לחימה עממית. מלחמה עממית זה כאשר אזרחים לוחמים. הוא לא אהב את זה, כי חשב שזה אכזרי.

לפני מלחמת העולם הראשונה רבים השתמשו ברעיונותיו, בעיקר בצרפת. אחרי מלחמת העולם הראשונה העריכו אותו פחות, כי התקפה תמידית לא הצליחה במבחן המציאות.