המהפכה הצרפתית

המהפכה הצרפתית (1789, 1799) הייתה תקופה של שינוי פוליטי וחברתי גדול בצרפת. היא הונהגה על רקע משבר כלכלי עמוק, חובות עצומים ומבנה חברתי שבמרכזו זכויות-יתר (פטורים ומעמדות מיוחדים). השלטון האבסולוטי של המלך לואי ה-16 התערער כשהכתר לא הצליח לשלם חובות ולבצע רפורמות.

החברה הצרפתית הייתה מחולקת לשלושה "מעמדות": הכתר והכמורה (המעמד הראשון), האצולה (המעמד השני) ופשוטי העם (המעמד השלישי). המעמדות הגבוהים נהנו מזכויות-יתר, בעוד רוב האוכלוסייה, ובעיקר האיכרים, סבלו ממיסים גבוהים וממצוקה כלכלית. במקביל, רעיונות הנאורות, דגש על תבונה, זכויות אישיות ושוויון בפני החוק, התפשטו בקרב אינטלקטואלים ובעלי השפעה.

המערכת המנהלית והמיסויית הייתה מבוזרת ומסורבלת. משרות מדינה נמכרו לעתים, המסים נאספו באופן לא אחיד, והמשק סבל מאינפלציה ומבזבוז תקציבי שנבע ממלחמות. משברים אלה הובילו לדרישות לרפורמה.

המלך מינה שרים שניסו להוביל רפורמות כלכליות, אך התנגדות האצולה והפרלמנטים עיכבה את השינויים. ההשתתפות של צרפת במלחמת העצמאות האמריקאית הגדילה את החוב הממשלתי. ב-1789 נאלץ המלך לכנס את אספת המעמדות (גוף שהיה אמור לייצג את שלושת המעמדות) כדי להעביר מסים, מהלך שסימן את קריסת סמכותו האבסולוטית.

נציגי המעמד השלישי (פשוטי העם) דרשו הצבעה לפי ראש ואחריות שווה. הם הכריזו על עצמם "אספה לאומית" ודרשו חוקה (אוסף חוקים שמגדיר את כללי השלטון). התהליך הזה הקפיץ את המאבק בין התנאים הוותיקים לרפורמיסטים.

ב-14 ביולי 1789 נפלה הבסטיליה (כלא ומבצר בפריז) בידי המון. אירוע זה הפך לאות לראשית המהפכה. אחר כך בוטלו זכויות-היתר המעמדיות, ונולדה "הצהרת זכויות האדם והאזרח" (מסמך שקובע זכויות בסיסיות כמו חירות ושוויון), ב-26 באוגוסט 1789.

האספה הלאומית בוטלה כמעט את הבסיס החוקי של האצולה והכמורה, והחילה שינויים מרחיקי לכת: הלאמת קרקעות הכנסייה, ביטול לוחות המס המקומיים ויצירת מחוזות אחידים. הוצעו חוקים אחידים למשפט ומטרות משקל ומדידה, צעדים שישרתו את המדינה החדשה.

המסמך קבע עקרונות כמו שוויון מול החוק, חופש דעה וזכות לביטחון אישי. הוא נחשב לאבן יסוד רעיונית של המהפכה והשפיע על דמוקרטיות בעולם.

רפורמות נגד מעמד הכנסייה החלו וגררו התנגדות של כמרים רבים. המלך ניסה לברוח מפריז ב-1791 (הבריחה לווארן), והמעשה הזה הפחית עוד את אמון הציבור במונרכיה. הובאה חוקה חדשה ב-1791, שהקימה מלוכה חוקתית, מלך שמעמדו מוגבל בחוקה, אך המתח בין מתונים לרדיקלים הלך וגדל.

המלך הושם במעשה בית הסוהר לאחר סירוב האספה להאשימו בהיפרדותו. ב-1792 הוכרזה הרפובליקה והמלך הושם למשפט. שנת 1793 סיימה את הפרק הזה: לואי הוצא להורג, והמהפכה נכנסה לשלב מסוכן.

הוועד לשלום הציבור (גוף חירום עם סמכויות נרחבות) הנהיג מדיניות של מעקבים והעצרות כדי להגן על הרפובליקה. תקופת ה"טרור" כללה מעצרים והרשעות של חשודים בבגידה. רובספייר, דמות מרכזית בוועד, שלט בפועל במשך תקופה והוביל צעדי דיכוי שנועדו להבטיח את הישרדות המהפכה; לבסוף הוא נפגע מהמחאה ונרצח בתרמידור 1794 (הפיכה נגדו).

לאחר נפילת רובספייר חלה התכנסות ימנית זהירה. הוקמה חוקה חדשה ויוצרה רשות מבצעת בת חמשה אנשים, הדירקטוריון (1795, 1799). המשטר נחל קושי כלכלי ומלחמתי, והצבא קיבל תפקיד פוליטי מחליף. ב-1799 נפוליאון בונפרטה עשה הפיכה (18 ברימר) והקים את הקונסולאט; בשנים הבאות הוא ביסס את שלטונו והכתיר עצמו קיסר ב-1804.

המהפכה שינתה את מבנה המדינה והחברה: ביטול מעמדות והרחבת סמכויות המדינה הובילו למדינה ריכוזית חדשה, מערכת משפט אחידה, השיטה המטרית וקודחוק אזרחי שבסיסו נשאר. היא הרחיבה את רעיונות זכויות האדם והשפיעה על תנועות לאומיות ושיטות שלטון באירופה. עם זאת נגרם גם נזק כלכלי וכבד, ואלימות המהפכה הותירה צלקות פוליטיות וחברתיות עמוקות.

המהפכה הצרפתית הפכה נקודת מפנה בהיסטוריה המודרנית. היא יצרה דילמות ויריבויות שאפיינו פוליטיקה מודרנית ברחבי העולם.

המהפכה הצרפתית התחילה ב-1789 והשתנתה הרבה עד 1799. הרבה אנשים רצו שוויון וחוקים חדשים.

לפני המהפכה היו שלושה מעמדות: כמרים (אנשים דתיים), אצילים ועשירים, ופשוטי העם. המעמדות הגבוהים קיבלו הטבות. רוב האנשים עבדו וקשו לפרנס את משפחותיהם.

ב-14 ביולי 1789 המון בפריז כבש את הבסטיליה. הבסטיליה הייתה כלא ומבנה חזק. זה סימן שאנשים לא יסכימו יותר לשלטון הישן.

נציגי פשוטי העם הכריזו על עצמם "אספה לאומית". הם רצו חוקה. חוקה היא אוסף חוקים שקובע מי שולט ומה מותר.

האספה ביטלה חלק מהחוקים הישנים. ב-26 באוגוסט 1789 היא אישרה את "הצהרת זכויות האדם והאזרח". ההצהרה אמרה שאנשים נולדים שווים ושהם זכאים לחירות.

המלך לואי ה-16 ואשתו מארי אנטואנט ניסו להישאר בסדר הישן. המלך ניסה לברוח ב-1791, אבל נעצר. זה גרם לאנשים להפסיק להאמין לו.

בשנים הבאות הכריזו על רפובליקה. המלך נשפט והוצא להורג. אחר כך הייתה תקופה קשה שנקראה "הטרור". בתקופה זו אנשים רבים נעצרו והוצאו להורג כי חשדו בהם בבגידה. זה היה זמן מפחיד.

בסוף המהפכה, ב-1799, ניצח מצביא בשם נפוליאון בונפרטה בהפיכה. הוא הפך למנהיג חזק והכריז על עצמו קיסר ב-1804.

המהפכה ביטלה הרבה זכויות מיוחדות למעמדות הישנים. היא נתנה רעיונות של חירות ושוויון שהשפיעו על מדינות אחרות. לצד זה, היו הרבה קשיים: מלחמות, בעיות כלכליות ורבים שפגעו מהם.

המון דברים בעולם השתנו בגלל המהפכה. היא הראתה שאנשים יכולים לבקש זכויות ושינוי.