אנטוניו דה אוליביירה סלזאר (28.4.1889, 27.7.1970) היה המנהיג המרכזי של פורטוגל בין 1932 ל־1968. הוא הקים משטר ריכוזי שנודע כ"המדינה החדשה" (Estado Novo) ושלט כראש ממשלה לאורך שנים רבות.
נולד בכפר וימיירו במשפחה ממעמד בינוני־נמוך. סיים לימודים גבוהים באוניברסיטת קוימברה, הפך לפרופסור לכלכלה ופנה לפעילות ציבורית. בתחילת דרכו היה שקט וביישן, אך נחשב אינטלקטואל מוכשר וחרוץ.
בסביבת האוניברסיטה החל לפתח רעיונות פוליטיים וכלכליים. כתב מאמרים וטען לשימור ערכי המשפחה והכנסייה, אך גם קידם מדיניות כלכלית רפורמית. קיבל משרה אקדמית והמשיך לפרסם עבודות על תקציב וכלכלה.
השתתף בפוליטיקה דרך המפלגה המרכזית הקתולית. לאחר סדרת משברים פוליטיים וסדרת הפיכות, התבלט כמומחה כלכלי. ב־1926 הוצע לו לשרת כשר האוצר; הוא סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד וזנח זמנית את הקריירה האקדמית.
סלזאר קידם מדיניות של ייצוב תקציבי וקיצוצים כדי להוריד חובות המדינה. הוא קבע תקציב מאוזן, קידם מדיניות פרוטקציוניסטית להגנה על התעשייה המקומית, ודחף להשקעות בתשתיות, מסילות ברזל, כבישים ומפעלים.
סלזאר פיתח אידאולוגיה שמדגישה סדר חברתי, אחדות לאומית ותפקיד פעיל לשלטון בחיי הכלכלה. הוא התנגד לפרלמנטריזם כפי שהיה קיים בפורטוגל וראה יתרון במערכת מרכזית חזקה.
בשנים של חוסר יציבות החל סלזאר לצבור כוח פוליטי. ב־1932 מונה לראש ממשלה, כאשר רבים מציבור הקצינים והפקידים הבקיאים בו ובתכניותיו תמכו בו.
בשנת 1933 אומצה חוקה חדשה שהקימה את ה"מדינה החדשה". היא חיזקה את הסמכויות של ראש הממשלה, הקימה לשכה קורפורטיבית (מוסד שבו נציגי מעסיקים ופועלים ידונו על מדיניות כלכלית) וצמצמה את תפקידי הפרלמנט.
המשטר היה אוטוריטרי: איגודים משניים פורקו, פעילות מפלגתית אופוזיציונית הוגבלה והוטלה צנזורה. יחד עם זאת סלזאר קידם חקיקות רווחה מסוימות, שכר מינימום ותמיכה בתשתיות.
האופוזיציה הייתה מפולגת: רפובליקנים, קומוניסטים, סוציאליסטים ותנועות פשיסטיות שהתנגשו ביניהן. סלזאר השתמש בשילוב של מדיניות כלכלית, פשרה אידאולוגית ופיקוח ביטחוני כדי לפגוע באיום האופוזיציוני.
ב־1933 הקים את ה־PVDE (לימים PIDE), שירות ביטחון ומודיעין מדיני. הסוכנות פיקחה על אופוזיציה, הגירה וביצעה מעצרים של פעילים. שירות זה הוביל לדיכוי פוליטי ולמעצרים רבים.
סלזאר תמך במסלולים דיפלומטיים ומסחריים עם הלאומנים של פרנקו. פורטוגל סייעה בעקיפין מבחינה חומרית, אך לא שלחה חיילים רשמיים כחלק מהאסטרטגיה לשמור על יציבות אזורית.
ב־1937 אירוע חבלה בכביש נועד להתנקש בו. סלזאר ניצל וניצל את האירוע לחיזוק התמיכה הציבורית ולחיזוק הצנזורה והפיקוח.
סלזאר חיזק את הצי והצבא וחתם על עסקאות נשק עם גרמניה ואיטליה, אך שמר על ברית היסטורית עם בריטניה. לפני פרוץ המלחמה נשאר ניטרלי.
פורטוגל נשארה ניטרלית. ליסבון הפכה למרכז ריגול. פורטוגל סחרה עם שני הצדדים ואגירת הזהב של המדינה גדלה. בסופו של דבר הממשל ניהל משא ומתן להחזר נכסים אחרי המלחמה.
סלזאר נלחם לשמור על המושבות כאבן יסוד של הלאום. בדרך זו ראה את אנגולה, מוזמביק וגינאה חלק בלתי נפרד מפורטוגל ואת אובדןם כאיום לאומי.
מה־1961 פרצו מרידות גרילה במושבות האפריקאיות. פורטוגל ניהלה מלחמה ממושכת שתלשה משאבים כלכליים והשפיעה על התמיכה במשטר. המאבק הקולוניאלי החליש את שלטונו של סלזאר בשנות ה־60.
לאחר המלחמה נערכו בחירות ב־1945 וב־1949. האופוזיציה ניסתה לשלול לגיטימציה לבחירות, אך האיחוד הלאומי של סלזאר שלט באופן מעשי. מערכת הבחירות נחרתה בקרב דיכוי ותעמולה.
ב־1968 סבל מסיבוך מוחי. הנשיא החליפו במקומו ולמרות החלמתו חלקית, הוא הודח בפועל. נפטר ב־27.7.1970. לאחר מותו, המשטר התמוטט ב־1974.
למרות שהמשטר הגביל הגירה, פורטוגל שימשה נתיב מעבר לפליטים יהודים במלחמה. סלזאר הורה להנפיק אשרות מוגבלות, ואנשי דיפלומטיה בפורטוגל סייעו להצלת יהודים דרך מסלולים דיפלומטיים.
מורשתו מורכבת: מצד אחד שיקום כלכלי ותשתיות, עליה באוריינות, ומשך של שלום חוץ־אירופי; מצד שני משטר אוטוריטרי, דיכוי פוליטי ומאבקי קולוניזציה שלא נפתרו.
אנטוניו דה אוליביירה סלזאר (1889, 1970) היה המנהיג של פורטוגל הרבה שנים. הוא היה ראש ממשלה ומשטרו נקרא "המדינה החדשה".
נולד בכפר קטן. למד באוניברסיטה. היה מורה וחוקר בכלכלה.
הוא כתב על כסף ומדיניות. הפך לפרופסור.
כהשר האוצר עבד כדי לאזן תקציב. זה אומר שהמדינה הפחיתה הוצאות והעלתה מסים. סלזאר בנה דרכים, גשרים ובתים לעובדים.
ב־1932 הפך לראש ממשלה. הוא חיזק את השלטון והכין חוקה חדשה ב־1933.
החוקה שלחה כוח רב לראש הממשלה. הוא אסר על מפלגות רבות ושלח המונים לעבוד לפי חוקים חדשים. הקימו גם משטרה מיוחדת שנקראה PVDE, אחר כך PIDE. זו משטרה שעקבה אחרי מי שהתנגד לו.
בספרד הייתה מלחמה אזרחית. סלזאר תמך בלאומנים של פרנקו. בזמן מלחמת העולם השנייה פורטוגל נשארה ניטרלית. זה אומר שלא לחמה בצד של אף אחד.
פורטוגל שמרה על מושבות רחוקות באפריקה ובאסיה. משנת 1961 פרצו שם מרידות לשחרור. המאבקים האלה היו קשים ויקרים.
ניסו להתנקש בו ב־1937 והוא ניצל. ב־1968 חלה ושבת לתפקוד חלקי. מת בשנת 1970.
במלחמה הגיעו לפורטוגל פליטים יהודים שנמלטו מהנאצים. חלק קיבלו אשרות כדי לעבור למדינות אחרות. אנשים בפורטוגל ועובדי שגרירויות עזרו להצילם.
לסלזאר היו גם הישגים כמו שיפור בתי ספר. אבל הוא גם הנהיג שלטון חזק שלא אפשר חופש פוליטי. יש אנשים המעריכים אותו, ויש המבקרים את מעשיו.
תגובות גולשים