אנטוניו ויוואלדי

אנטוניו לוצ'ו ויוואלדי (1678, 1741) נולד בוונציה. הוא היה כנר מבריק, מלחין בולט של תקופת הבארוק וכמורה שהוסמך בשנת 1703 בגיל 25. בשל צבע שערו קראו לו "הכומר האדום". הוא סבל מבעיות נשימה, כנראה קצרת (מחלה בריאותית), אך המשיך לנגן וללחן.

אביו, ג'ובאני באטיסטה, היה כנר ומורה. הוא לימד את ויוואלדי כינור והקנה לו יסודות מוזיקליים חזקים. ייתכן שהוא קיבל גם שיעורי הלחנה מוקדמים ממלחינים מקומיים.

בגיל צעיר החל ללמד ולבנות קריירה. ב-1703 מונה למורה לכינור בבית היתומים "פיו אוספדאלה דלה פייאטה" בוונציה. שם עבד עם הזמרות והנגןּות של המוסד וכתב עבורן קונצ'רטים, קנטטות ומוזיקה היכלית. קונצ'רטו (יצירה שבה כלי סולו מדבר עם התזמורת) היה ז'אנר שבו הצטיין.

הבית הקנה לחניכות הכשרה מוזיקלית מקצועית. ויוואלדי חיבר עבור המוסד רבות מיצירותיו. היחסים עם המנהלה היו לעתים מתוחים, והוא פוטר לשנה ב-1709, וחזר ב-1711. ב-1716 מונה למאסטרו דה קונצ'רטי, האחראי על ההופעות והתזמורת.

ויוואלדי כתב גם אופרות. אופרה היא הצגה מוזיקלית עם שירה ותפאורה. חלק מאופרותיו הוצגו בוונציה וברחבי איטליה. הוא עמד גם מול השיפוט של הצנזורה, ופתר קשיים כדי להעלות יצירות על הבמה.

במהלך שנות ה-1710, 1720 פרסם אסופות חשובות של יצירות. ב-1711 פורסם האוסף L'estro Armonico (אופוס 3), שהופץ באירופה וזכה להצלחה. ב-1725 יצא אופוס 8, Il cimento dell'Armonia e dell'Inventione, שבו נמצאים "ארבע העונות", ארבעה קונצ'רטים לכינור שמתארים בעזרת המוזיקה את עונות השנה. בכל אחד מהם נשמעים קולות מהטבע: ציוץ ציפורים, סערות, חיי רועים ועוד.

בווריאציה על חייו הציבוריים, ויוואלדי נסע לאירופה והכיר חצרות אצילים. הקיסר קארל השישי העריך את יצירתו ואף העניק לו כבוד. אחרי מותו של הקיסר איבד ויוואלדי חסות חשובה. הוא היגר לווינה ונפטר שם ב-1741, במצב כלכלי קשה. טענות שונות לגבי פרטיו של הלווייה והשתתפות זמרים מפורסמים הוכחו לא נכונות מאוחר יותר.

מוזיקתו של ויוואלדי ידועה בשמחת חיים ובקלילות יחסית למוזיקת הבארוק של זמנו. הוא חידש את מבנה הקונצ'רטו והעמיד את צורת שלושת הפרקים (מהיר-איטי-מהיר) כמקובלת. היצירתיות במלודיה ובמקצבים השפיעה על מלחינים מאוחרים, בעיקר על יוהאן סבסטיאן באך, שעיבד כמה מקונצ'רטיו של ויוואלדי.

לאחר מותו נשכח ויוואלדי לתקופה ארוכה. במחצית הראשונה של המאה ה-20 התחיל הליך של גילוי מחודש של יצירותיו, ושילובן בתוכניות הקונצרטים גדל מאז. מאז מלחמת העולם השנייה הפכה מוזיקתו לפופולרית בכל העולם.

בין יצירותיו הבולטות: L'estro Armonico (אופוס 3) ו-Il cimento dell'Armonia e dell'Inventione (אופוס 8), שבו נמצאות "ארבע העונות". באורטוריה Juditha triumphans מ-1716 תיאר ניצחון צבאי בסגנון דתי (אורטוריה היא יצירה דרמטית דתית ללא בימוי). רבים מהמוטיבים של ויוואלדי הפכו לחלק מהמוזיקה הקלאסית המוכרת.

אנטוניו ויוואלדי נולד בוונציה ב-1678. הוא היה כנר ונגנו היה מצוין. בגיל 25 הפך לכומר וקראו לו "הכומר האדום".

אביו היה כנר. הוא לימד את אנטוניו לנגן בכינור. כך התחיל האהבה למוזיקה.

ויוואלדי לימד מוזיקה בבית יתומים גדול. בית היתומים היה מקום שחינך ילדים ונתן להם בית. הוא כתב המון מוזיקה בשביל התזמורת של המקום.

הנערות שם הפכו לזמרות מוכשרות. ויוואלדי חיבר קונצ'רטים בשבילן. קונצ'רטו הוא שיר גדול שמבליט כלי מנגינה אחד מול תזמורת.

ויוואלדי כתב גם אופרות. אופרה היא הצגה עם שירה. חלק מהאופרות הוצגו בהצלחה.

ב-1725 פרסם ויוואלדי את הקובץ שכולל את "ארבע העונות". כל קונצ'רטו מתאר עונה אחרת בטבע. למשל: ציוץ ציפורים, סערה, לילות שקטים וריקודים.

בהמשך נסע לווינה בתקווה למצוא עבודה. אחרי שאיבד חסות חשובה חיבל המזל. הוא מת ב-1741 בוינה, כנראה ממחלת נשימה.

המוזיקה שלו שמחה ותוססת. רבים מהמלחינים שאחריו, כולל באך, שמעו ממנה השראה.

היצירה המפורסמת ביותר היא "ארבע העונות". יש לו גם אוספים אחרים של קונצ'רטים ואורטוריות (שירים דתיים גדולים).