אנטי-גלובליזציה

אנטי-גלובליזציה הוא מונח לזרמים וארגונים המתנגדים להיבטים מסוימים של גלובליזציה, בעיקר סחר חופשי, קפיטליזם, תאגידים רב-לאומיים (חברות שפועלות במספר מדינות) וגלובליזציה תרבותית.

התנועות האנטי-גלובליסטיות מבקשות להגביל נזקים שמחוללים תאגידים כאלה, ולקדם זכויות עובדים, זכויות בעלי חיים, אקולוגיה, איכות סביבה, פמיניזם, חופש הגירה ושימור תרבויות מקומיות. הן מארגנות מחאות, הפגנות, פרויקטים וכינוסים דרך האינטרנט וכלים גלובליים אחרים.

שיוכם הפוליטי מגוון. רוב הפעילים נוטים לשמאל או לירוקים, אך יש גם מי שתומך בהגנה פרוטקציוניסטית על תעשייה ותעסוקה מקומית.

האנטי-גלובליסטים מזהירים מפני חדירת תרבות הצריכה המערבית שמרדדת תרבויות מקומיות. הם מצביעים על דוגמאות של תאגידים בולטים כמו קוקה-קולה ומקדונלד'ס שמשפיעים בשיווק חזק.

לטענתם, תאגידים רב-לאומיים חותרות נגד סמכות מקומית ומנצלות הבדלים בשכר על ידי העתקת ייצור למדינות עניות. בנוסף, פעילויות אלה מלוות נזקים סביבתיים בפרויקטים גדולים, ושינויים בחקלאות ובסביבת המחיה.

קמפיין "יובל 2000" קידם שמיטת חובות למדינות עניות. עצומה עם מעל 28 מיליון חתימות הועלתה, אך רוב החובות נותרו. הנושא חזר לכותרות ב-2005 עם מופעי לייב 8.

תנאי ההלוואות של קרן המטבע (SAP - תוכניות התאמה מבנית) לא סיפקו את הצמיחה הצפויה, לפי מבקרי התנועה. הם טוענים שתנאים אלה החלישו מערכות בריאות וחינוך והעמיקו עוני. דוגמה בולטת היא התמוטטות כלכלית בארגנטינה.

מקדונלד'ס תבעה לשון הרע פעילים של גרינפיס לונדון. המשפט הארוך עורר גל מחאה וביקורת ציבורית על הרשת. מאוחר יותר זכו הפעילים בבית הדין האירופי לזכויות אדם בשנת 2005.

דיונים סודיים של OECD על הסכם MAI עוררו זעם כשטיוטה הודלפה ב-1997. הפעילים חששו שהתאגידים יוכלו לתבוע מדינות על חוקים סביבתיים או רגולציה אחרת. ב-1998 הדיונים בוטלו, אך רעיון דומה עלה שוב בארגון הסחר העולמי.

דיונים ב-WTO התנהלו לרוב בדלתיים סגורות, מה שעורר תמיכה במחאה. בנובמבר 1999 כ-50,000 איש מ-12,000 ארגונים הפגינו בסיאטל. חסימות דרכים וענני גז מדמיע גרמו למהומה, כ-2,000 נעצרו. האירועים העבירו את נושא הסחר לתשומת הלב הציבורית ועזרו ליצירת אמצעי תקשורת אלטרנטיביים כמו אינדימדיה.

אנטי-גלובליזציה מתאר קבוצות שמבקרות גלובליזציה. גלובליזציה היא חיבור גדול בין מדינות ותרבויות.

הן מודאגות מתאגידים רב-לאומיים. זה שם לחברות גדולות שעובדות בהרבה מדינות. הפעילים אומרים שחברות כאלה משנות תרבויות, מעבירות מפעלים ופוגעות בסביבה.

לפעילים מפריע שכל העולם יצרוך את אותם מותגים כמו קוקה-קולה ומקדונלד'ס. הם חוששים שזה יפגע בערכים ותרבויות מקומיות.

קמפיין "יובל 2000" ביקש למחוק חובות של מדינות עניות. מיליוני אנשים חתמו על עצומה, אבל רוב החובות נשארו.

תנאי ההלוואות שקבעה קרן המטבע הבינלאומית הביאו לבעיות, לפי המבקרים. הם טוענים שהתנאים פגעו בבתי חולים ובבתי ספר.

מקדונלד'ס תבעה פעילים שטענו שהיא פוגעת בסביבה ובחיות. התביעה גררה סערה ויחס ציבורי שלילי.

ב-1999 התקיימו הפגנות גדולות בסיאטל נגד ארגון הסחר העולמי (WTO). כ-50,000 אנשים הגיעו. חלק נעצרו. האירועים עוררו עניין גדול בתקשורת.