''היסטוריה עולמית'' היא תת־תחום אקדמי שצמח בשנות ה־80 של המאה ה־20. המטרה שלו היא להבין תהליכים שמשותפים למקומות רבים בעולם, ולא רק לתאר היסטוריות של מדינות בודדות.
הגישה שמה דגש על יחסים והשפעות בין אזורים שונים. היא מחפשת סיבות רחבות בזמן ובמרחב, ולא מתמקדת רק באירועים מקומיים.
בתחילת המאה ה־20 ניסו היסטוריונים כמו אוסוואלד שפנגלר, ארנולד טוינבי וויליאם מק'ניל לכתוב היסטוריה עולמית. עבודותיהם נטו לאירוצנטריות (מחשבה שרואה את אירופה במרכז). לאחר מלחמות העולם והשיבה להתמחויות אקדמיות, שאלות גדולות אלה נזנחו לזמן מה.
הגל החדש של ההיסטוריה העולמית צמח עם גל הגלובליזציה של סוף המאה ה־20. מרשל הודג'סון (Marshall G.S. Hodgson) היה מבקר מרכזי של האירוצנטריות ושם יסודות להשקפה מאוזנת יותר.
העולם המודרני מושפע מאוד מאירופה, בעיקר בגלל המהפכה התעשייתית והתפשטות התרבות האירופית דרך קולוניאליזם וגלובליזציה. יש ויכוח גדול מתי ולמה המודרניות פרצה באירופה. קיימות שלוש גישות עיקריות: שתכונות ייחודיות של אירופה מאז הרנסאנס אפשרו את הפריצה; שהשינוי קרה במאה ה־17 עם המהפכה המדעית; או שהמהפכה התעשייתית הייתה תוצאה של צירופים מקריים של גורמים.
ניתוח אחד מרכזי מבוסס על סינתזה של קלייב פונטינג. הוא מציג תמונה של צירי התפתחות רחבים שכרוכים בהחלפה ואינטגרציה של מרכזים אזוריים.
לאחר הזמן הפרהיסטורי נוצרו מרכזים שונים שעלו לציוויליזציות גדולות באירואסיה: סין, הודו, פרס, האיסלאם ועמים אירופיים. במשך המאות הראשונות לאחר הספירה התחזקה התפשטות והחיבור בין מרכזים אלה.
הטכנולוגיה התפתחה בהדרגה והצטברה. פיתוחים חשובים הגיעו מסין ומארצות האיסלאם, והופצו ברחבי אירואסיה דרך סחר ומגעים בין מרכזים. דוגמאות: הרתמת חזה לסוסים שיפרה את החקלאות, וטכנולוגיות כמו טחנות רוח ומים הגיעו מהעולם האיסלאמי. אירופה היוותה פריפריה יחסית בתקופות רבות.
המהפכה התעשייתית פרצה במאה ה־18 באירופה וגרמה להתקדמות טכנולוגית מהירה. יחד עם זאת, היא נשענה על הצטברות ארוכת־טווח של פיתוחים ברחבי אירואסיה, רבים מהם מקורם בסין (כמו הדפוס, הנייר, אבק השרפה והמצפן). יש עדיין ויכוח מחקרי על הסיבות לכך שהמהפכה פרצה דווקא באירופה.
היסטוריה עולמית בוחנת איך דברים קרו בעולם כולו. היא גדלה בשנות ה־80 (1980־ים). המטרה היא למצוא תהליכים משותפים בין מדינות.
הגישה בודקת השפעות בין מקומות, ולא רק סיפור של מדינה אחת.
מאה קודמת ניסו כמה היסטוריונים לכתוב סיפורים עולמיים. הם חשבו שאירופה תמיד במרכז. אחר כך הבינו שזה לא נכון.
עם הגלובליזציה (המשמעות: חיבור בין מדינות במסחר ותרבות) בשנות ה־80 קמו רעיונות חדשים. מרשל הודג'סון אמר שצריך להסתכל על כל העולם, לא רק על אירופה.
העולם המודרני מושפע רבות מאירופה בגלל המהפכה התעשייתית (הסבר: שינוי גדול בתעשייה ובייצור). יש ויכוח אם המודרניות החלה רק באירופה או שזה מקרי.
בהמשך נוצרו ציוויליזציות גדולות בסין, הודו ובמקומות אחרים. הן התחברו בהדרגה.
הרבה המצאות חשובות הגיעו מסין. דוגמאות שמייצגו: נייר ודפוס, אבק שרפה ומצפן. טכנולוגיות נוספות הגיעו מהעולם האיסלאמי.
בסוף, במאה ה־18, אירופה התחילה במהפכה תעשייתית. היא התפתחה מהר, אבל זאת הייתה תוצאה של המצאות מצטברות ברחבי אירואסיה, רבות מהן מסין.
תגובות גולשים