אנטי-מחיקון הוא התקן שהותקן במקלטי טלוויזיה צבעוניים בישראל בסוף שנות ה-70. מטרתו הייתה לשחזר את אות סינכרון הצבע (Colorburst). אות זה הוא צרור קצר של גל חשמלי שנשלח בתחילת כל שורת טלוויזיה כדי לכוונן את המצלובצבע במקלט. כאשר רשות השידור הורידה את האות הזה מהשידור, מקלטים צבעוניים כיבו את הצבע באופן אוטומטי ונתנו תמונה בשחור-לבן.
מוצר אמריקאי בשם Col-R-Tel אפשר להוסיף צבע למכשירי שחור-לבן. עקרון הפעולה שלו שונה מזה של האנטי-מחיקון.
בתחילת שנות ה-70 צבע בטלוויזיה היה חדש ויקר. הממשלה ראתה במכירת מכשירים צבעוניים בעיית אי-שוויון וביבוא מיותר. לכן הורתה לרשות השידור למחוק את אותות הצבע בשידורי הטלוויזיה המקומיים. המחיקה הזאת, שנקראה "המחיקון", גרמה לכך שרוב התוכניות הישראליות הוצגו בשחור-לבן, אף שציוד וצילומים צבעוניים כבר היו זמינים בחו"ל ובחלק מהאולפנים המקומיים.
בתקופה זו הגיעו לישראל שידורים צבעוניים דרך לווין או ווידאו טייפ, ושידורים חיים לצורך רשתות חוץ דרשו שידור בצבע.
התמונה בטלוויזיה מועברת כאות שחברו אותו 'אות חוזי מורכב' (Composite video). האות הזה מחולק למידע על בהירות ושל מידע על צבע. בהירות מסומנת Y. צבעים נשלחים כאותים נוספים שנקראים U ו-V. כדי לפענח את הצבע נכון, המקלט צריך לדעת את מופע גל תת-הנושא. לצורך זה משודר אות סינכרון הצבע (Colorburst) בתחילת כל שורה.
כאשר הוסר אות הסינכרון, במקלטים הופעל מעגל "הורג הצבע" (color killer). המעגל הזה כבה את מעגלי הצבע כדי למנוע צבעים מקריים.
אנטי-מחיקון הפועל עלה על עיקרון של 'שתילת' אות סינכרון בתחילת כל שורה, וכך אפשר היה להחזיר צבע. מאחר שלא ניתן היה לשחזר בדיוק את המופע המקורי של האות, ניתן היה לכוון את המופע ידנית. הכוונון דרש מהצופה להתאים את הצבע מספר פעמים בשעה, והאיכות לא השוותה לשידור שבו האות לא נמחק מלכתחילה.
התנגדות לטלוויזיה על רקע חינוכי וכלכלי חזרה על עצמה בישראל. דמויות כמו דוד בן-גוריון ויגאל אלון חששו מתרבות הצפייה והשפעותיה. למרות זאת, עם התפשטות הציוד הצבעוני הציבורי, הוחלט להמשיך במחיקת הצבע כדי לצמצם יבוא ולעודד שידור ציבורי ולא מסחרי.
מהנדס בשם מולי אדן, בהנחיית יצחק פוגל מחברת "מץ אלקטרוניקה", פיתח התקן מסחרי שנקרא אנטי-מחיקון. רבים רכשו אותו כדי לצפות בתוכניות הזרות בצבע.
ההתקן גרם לייקור המכשירים והפחית את איכות התמונה במעט. למרות זאת הוא הוכיח שהמחיקה אינה יעילה. שידורים חיים צבעוניים, כמו ביקור סאדאת ב-1977 ותחרות האירוויזיון ב-1979, הראו שהסרת הצבע אינה מעשית לחלוטין.
התפשטות הטלוויזיות הצבעוניות היתה מהירה: בסוף שנות ה-70 היו בארץ אלפי מכשירים צבעוניים (הערכת 100 אלף ב-1979) וכמה אלפי התקנים אנטי-מחיקון נפוצו. שר האוצר יורם ארידור הוריד חלק ממסי המכשירים והאפשר את המעבר לשידור צבעי הדרגתי.
ב-1983 הוסר המחיקון סופית, והשידור עבר כולו לצבע. השידור הראשון אחרי ההסרה היה מהדורת "מבט". האנטי-מחיקון נעלם מהשוק, אך השם הפך למטבע לשון ונזכר גם ביצירה ספרותית.
אנטי-מחיקון היה מכשיר לטלוויזיות צבעוניות בישראל בסוף שנות ה-70. המטרה שלו הייתה להחזיר צבע כשהרשות מחקה אותו.
בהתחלה טלוויזיות צבעוניות היו יקרות. הממשלה רצתה שאנשים לא יקנו הרבה מכשירים יקרים.
רשות השידור הורידה אות קטן שנקרא "סינכרון צבע". הסינכרון עוזר לטלוויזיה לדעת איך להציג את הצבעים.
כשמחקו אותו, הצבע נעלם והתקבלו תמונות בשחור-לבן.
התמונה נשלחת בטלוויזיה כאות חשמלי. יש חלק שאומר כמה כל נקודה בהירה (בהירות).
יש גם חלק שאומר מהם הצבעים. הסינכרון הוא אות קצר בתחילת כל שורה שגורם לטלוויזיה להציג צבע נכון.
האנטי-מחיקון הוסיף אות סינכרון משל עצמו. כך אפשר היה לראות צבע. הצבע לא היה מושלם, והצופה לעיתים כיוון את המכשיר ביד.
אנשים בממשלה חששו שהטלוויזיה תשנה את החברה. הם גם חששו מהוצאה רבה על יבוא טלוויזיות.
כמה אנשים קנו אנטי-מחיקון כדי לראות צבע למרות המחיקה. המכשיר היה מיוצר על ידי חברת מץ ועל ידי המהנדס מולי אדן.
למרות הבעיות, האנטי-מחיקון הראה שהמחיקה לא עובדת טוב. היו שידורים חשובים בצבע, כמו ביקור סאדאת ב-1977 והאירוויזיון ב-1979.
ב-1983 המחיקון הוסר והטלוויזיה עברה לשידור בצבע מלא. אז האנטי-מחיקון הפסיק להיות נחוץ.
