אני מאמין (תפילה נוצרית)

קרדו (Credo), או "אני מאמין", היא הצהרת האמונה הנוצרית. היא חלק מסעודת האדון, המיסה, טקס מרכזי בכנסייה.

בעבר היו גרסאות קצרות שנאמרו לפני הטבילה (טקס כניסה לנצרות). היום קיימות שתי גרסאות עיקריות: "נוסח השליחים", הקצר יותר, ו"נוסח ניקאה-קונסטנטינופוליס", הארוך יותר. בדרך כלל, כשמדובר ב'קרדו' בהתכנסות קתולית, מתייחסים לנוסחה הקתולית.


האזכור הראשון של "אני מאמין" הוא בשנת 390, כצהרת טבילה. פטריארך קונסטנטינופול טימותיוס הכניס את התפילה לליטורגיה המזרחית. מועצת טולדו השלישית ב-589 הכלילה את התפילה בליטורגיה שלה.

המטרה הייתה למנוע פרשנויות שונות לאמונה על ידי חזרה על נוסח אחיד. מהממלכה הספרדית עבר הנוסח לצרפת במאה ה-8. אפיפיור לאו השלישי אישר את שירת התפילה לבקשתו של קרל הגדול.

הנוסח צורף לריטוס הלטיני בשנת 1014 על ידי האפיפיור בנדיקטוס השמיני. הצירוף נעשה לפי בקשת הקיסר היינריך השני, לאחר שבטקס הכתרתו הושמט "אני מאמין".


הנוסח מחולק מסורתית לתריסר משפטים, אחד עבור כל אחד משנים-עשר השליחים.


זו הגרסה הארוכה יותר, המתוארכת לשנת 381.

בעברית:

בלטינית:

קרדו, שנקרא גם "אני מאמין", היא תפילה בכנסייה. זו הצהרה שמסבירה במה מאמינים. התפילה נאמרת בחלק מהטקסים במיסה.

יש שתי גרסאות: נוסח השליחים, קצר, ונוסח ניקאה, ארוך.


התפילה הוזכרה לראשונה בשנת 390. טבילה היא טקס כניסה לנצרות. התפילה שימשה לפני טבילה.

בהמשך היא נכנסה לטקסים בכנסיות בספרד ובצרפת. בשנת 1014 הוכנסה רשמית לטקסים בכנסייה הלטינית.


הנוסח מחולק ל-12 משפטים. כל משפט מייצג שליח.


זו הגרסה הארוכה משנת 381.

בעברית:

בלטינית: