"אוצר ישראל" (שמה המלא: "אוצר ישראל, אנציקלופדיה לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו") היא אנציקלופדיה לעולם מדעי היהדות בעברית. היא כוללת עשרה כרכים ויצאה לאור בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. ייחודה בכך שהיא האנציקלופדיה הכללית והעממית הראשונה בעברית, לא רק תלמודית.
האנציקלופדיה הודפסה בניו יורק על ידי יהודה דוד אייזנשטיין בין השנים 1907, 1913. הכרך הראשון הופיע ב-1907, וכרך אחרון ב-1913. אייזנשטיין כתב כשליש מהערכים בעצמו. הרעיון נולד partly כי הוא לא היה מרוצה מה"אנציקלופדיה היהודית" הקודמת, ורצה גוון מסורתי יותר.
בכתיבת הערכים לקחו חלק כותבים חשובים, בהם הרב הצפוני הראי"ה קוק וחוקרים בולטים אחרים. בהוצאה נוספת משותפת הופיעה האנציקלופדיה גם ב-1924 בלונדון ובברלין, וינה.
ב"אוצר ישראל" יש 3,675 ערכים. הגישה שלה הייתה מסורתית: היא הרגישה שהמחקר המודרני במדעי היהדות עדיין אינו ודאי. ביקורת המקרא, ההסבר המדעי של מי וחלקים כתבו את ספרי התנ"ך, נזכרת בעיקר בערך מיוחד בשם "בקורת" ולא מובאת בפירוט בערכי המקרא עצמם.
למעט ערכים מסוימים, האנציקלופדיה לא נחשבת תמיד למדויקת מבחינה מדעית. עם זאת היא זכתה לתפוצה רחבה והודפסה מחדש פעמים רבות. היא ספגה ביקורת משני כיוונים: מקרב החרדים בגלל שחלק מהעורכים לא היו שומרי מצוות, ומקרב ליברלים שאמרו שהיא שמרה על מסורתיות רבה מדי. הרב דוד צבי הילמן כתב מאמר המראה כי היא אינה מתאימה להשקפה החרדית. עם כל זאת, היא נמצאת בשימוש בבתים חסידיים ודתיים, ויש עדות שהאדמו"ר מסאטמר החזיק עותק בספרייתו.
"אוצר ישראל" היא אנציקלופדיה בעברית על יהדות. יש לה עשרה כרכים. היא יצאה לפני המלחמה בעולם הראשונה.
האנציקלופדיה הודפסה בניו יורק על ידי יהודה דוד אייזנשטיין בין 1907 ל-1913. הכרך הראשון יצא ב-1907. אייזנשטיין כתב הרבה מהתכנים בעצמו. הוא רצה להוציא אנציקלופדיה עם גוון מסורתי.
באנציקלופדיה יש 3,675 ערכים. היא נשענת על המסורת היהודית. "ביקורת המקרא" (זה אומר: חוקרים שבודקים מי כתב את ספרי התנ"ך) מוזכרת בעיקר בערך מיוחד.
אנשים שונים חשבו עליה דברים שונים. חלק אמרו שהיא אינה מדויקת מדעית. אחרים חשבו שהיא שמרנית מדי. למרות זה, משפחות דתיות רבות משתמשות בה. היא נדפסת שוב ועוברת מדור לדור.
תגובות גולשים