אסון ביילמר

אסון ביילמר אירע ב-4 באוקטובר 1992. מטוס מטען בואינג 747 של אל על, טיסה 1862, התרסק על שני בניינים בשכונת ביילמר בדרום-מזרח אמסטרדם. באסון נהרגו 43 בני אדם, בהם צוות המטוס ושלושה אנשי צוות ישראלים ונוסעת ישראלית. זו התאונה הקטלנית היחידה של אל על שנגרמה מתקלה במטוס, והיא התאונה האווירית הקטלנית ביותר שהתרחשה בהולנד.

המטוס, דגם בואינג 747-258F ורישוי 4X-AXG, המריא מניו יורק לכיוון בן-גוריון עם עצירה בסכיפהול באמסטרדם. במהלך הטיסה התגלו תקלות במערכת הטייס האוטומטי, בגנרטור מספר 3 ובמערכת תקשורת. הנחיתה בסכיפהול שימשה לתדלוק, להעמסת מטען ולהחלפת צוות. המטוס המריא שוב כשהוא כבד בדלק ובמטען.

ההמראה מואחרת בוצעה בסביבות השעה 18:22. לפי נוהלי היציאה המטוס היה אמור לפנות דרומה, אך לאחר הפנייה החלה הבעיה.

כשהמטוס עבר מעל אגם חוימיר נשמע פיצוץ חזק. שני פיני גזירה, בורג מיוחד שנועד להיקרע במקרה של עומס חזק, נשברו. הדבר גרם למנוע מספר 3 להתנדנד ולהתנתק מהכנף. המנוע פגע בחלקים קדמיים ובמנוע מספר 4, שגרמו לניתוקו גם כן. שני צולים שראו את האירוע דיווחו על עצמים שנפלו מהשמיים.

בחמש הדקות הבאות דיווחו הטייסים על רצון לחזור לסכיפהול. בשעה 18:28 הם הודיעו: "אל על 1862, איבדנו את מנועים 3 ו-4". הביטוי "איבוד מנוע" בתעופה מציין חוסר יכולת המנוע לעבוד, ולא תמיד משקף שהטייסים ראו את הבעיה גופנית.

הטייסים ביקשו לנחות במסלול אחר מהמקובל. מסלול 27 היה ארוך יותר, ולכן אולי נבחר. יש גם השערה שהם חיפשו נתיב מעל אזורים מיושבים, מחשש לפגיעה נוספת. קלטת ההקלטה של דקות האחרונות הייתה פגומה, ולכן לא ניתן לדעת בבירור מדוע בחרו במסלול זה.

במהלך הגישה נשלחו מדפים (flaps) בכנף השמאלית בלבד. הנזק בכנף הימנית מנע מהמדפים שם להיפרס, ולכן המטוס נטה ימינה וקשה היה לשלוט בו. צוות האוויר ביקש סיוע מהשדה שהכין כוחות כיבוי והצלה.

הקברניט ניסה לשמור על המטוס על ידי הגברת מהירות ושימוש באמצעי השליטה האחרים. כשהמטוס ירד ל-1,500 רגל לקראת נחיתה, המהירות ירדה והשליטה אבדה. המטוס פנה בפתאומיות ימינה ואז התרסק על שורת בנייני רב־קומות בשם Groeneveen. חלק מהבניין עלה באש והתמוטט חלקית.

מספר ההרוגים הסופי היה 43, נמוך יחסית להערכות ראשוניות גבוהות יותר. הסבר אפשרי לכך הוא שמדובר במטוס מטען ולרוב הדיירים לא היו בבתיהם באותה שעה. בין ההרוגים היו כל יושבי המטוס, כולל הקברניט יצחק פוקס.

מנהל התעופה ההולנדי פתח בחקירה מיידית. מנוע מספר 4 ומרכיבי כנף נמצאו בקרבת האגם. בתחילה היו חשדות לחבלה או לטיל, אך בדיקות כימיות שללו חומרי נפץ. הקופסה השחורה נמצאה ימים לאחר מכן, אך סליל המידע של הדקות האחרונות היה פגום.

החוקרים השתמשו בהדמיות ממוחשבות ובבדיקות על חלקי מתלה המנוע. נמצא שיתד הגזירה (החלק שנועד להיקרע) היה סדוק. השיתוך הפנימי בתוך הפין פגע ביכולת הגזירה התקינה, ולכן רק פין אחד נקרע במקום שכל קבוצת הפינים להיקרע. זה גרם לטלטול קיצוני של מנוע 3, שפגע במנוע 4 ובמכלולי הכנף.

שחזור המידע האלקטרוני הראה שאיבוד המהירות לקראת הנחיתה הוביל לאובדן שליטה סופי. הממצאים הוכיחו שכאשר קדמת הכנף נפגעה ושני מנועים אבדו, לא ניתן היה לשמר עילוי ויציבות.

החקירה קבעה שהפין המיועד להגזר לא פעל נכון. בדיקות לא הורסות שסומנו בספרות היצרן לא היו מדויקות מספיק. בעקבות הממצאים בוצעו שינויים בעיצוב מתלה המנוע על ידי בואינג, וקבעו בדיקות נוספות.

המטען כלל בין היתר קליעים, חלקי חילוף לטילים, ו-189 ליטר של דימתיל-מתילפוספונט (DMMP), כימיקל שמיועד למחקר ויש לו קשר לייצור גז עצבים. גם נודע שהמטוס נשא כ-400 ק"ג אורניום מדולדל לשמש כמשקל-נגד.

לאחר האסון הופיעו שמועות על ניסיונות חילוץ סודיים של המטען. עיתונאי חקר חשף דיווחים על אנשים שחיפשו בין ההריסות. ועדת חקירה פרלמנטרית בהולנד הפריכה רוב הטענות על חבלה, אך כמה שמועות המשיכו ללוות את האירוע.

ההקלטות הראו קריאות מצוקה ודיווחים על איבוד מנועים, אבל סליל המידע האחרון היה פגום ולכן חלק מהשיחות לא נבחנו.

חקירות טכניות ומשפטיות נערכו בהולנד ובחברות התעופה. שינויים טכניים בוצעו כדי לשפר את בטיחות מתלי המנועים ובדיקותיהם. האירוע הותיר זיכרון כואב בקרב הנפגעים ותושבי ביילמר.

ב-4 באוקטובר 1992 התרסק מטוס מטען של אל על בשכונת ביילמר באמסטרדם. המטוס פגע בבניינים. 43 אנשים נהרגו.

המטוס עלה לדרכו מניו יורק. הוא עמד לעצור באמסטרדם לפני שהמשיך לתל אביב. במהלך הטיסה היו כמה תקלות טכניות.

לאחר תדלוק והעמסת מטען המריא המטוס מסכיפהול בשעה הערב.

במרכז הטיסה נשמע רעש חזק. חלקים שמחזיקים את אחד המנועים נשברו. פין גזירה הוא בורג מיוחד שמיועד להיקרע אם המנוע נתון לעומס גדול. כשהוא נשבר, המנוע נדחק והתרחק מהמטוס. זה גרם גם למנוע אחר ליפול.

הטייסים קראו לשוב לסכיפהול ולנחות חירום. הם ניסו לשלוט במטוס אך המדפים בכנף לא פעלו כראוי.

כשהמטוס התקרב, המהירות ירדה ואז השליטה אבדה. המטוס התרסק על בנייני דירות. רבבות דירות נפגעו וחלק מהבניינים עלו באש והתרסקו חלקית.

חוקרים בדקו את הריסות המטוס ואת המנועים. הם מצאו שהפין המיוחד היה פגום בפנים. זה מנע ממנו להיקרע כראוי. בדיקות הראו שאין חומרי נפץ. הקופסה השחורה נמצאה פגועה והמידע האחרון היה חלקי.

הבעיה הייתה בפין שצריך להיקרע. הוא היה פגום בגלל שיתוך פנימי. זה גרם למנוע להתנדנד ולפגוע בכנף ובמנוע השני.

על המטוס היו גם חלקי חילוף וקליעים. היו בו 189 ליטר של חומר כימי שנמצא בשימוש למחקר. המטוס נשא גם כמות קטנה של אורניום מדולדל כמשקל.

הטייסים שלחו קריאות מצוקה והודיעו שאיבדו מנועים. חלק מההקלטות היו פגומות.

לאחר החקירה שונו תקנים ותיקונים טכניים כדי לשפר בטיחות. האירוע נחקק בזיכרון של תושבי ביילמר.