אסון הפאטריה

במהלך מלחמת העולם השנייה כוונה פעולת ההעפלה להעלות יהודים מאירופה לארץ ישראל. שלוש ספינות יווניות ישנות, "פסיפיק", "מילוס" ו"אטלנטיק", הפליגו מטולצ'אה עם כ-3,600 מעפילים יהודים. ב-1 ו-4 בנובמבר 1940 הגיעו שתי האוניות למפרץ חיפה ונעצרו על ידי הבריטים.

ה"פאטריה" הייתה אוניית נוסעים צרפתית משנת 1913, שנעשתה בבעלות בריטית וחנתה בחיפה. הבריטים תכננו להעמיס עליה את המעפילים ולהגרילם לאי מאוריציוס, כדי למנוע את עלייתם ליתר בארץ וללחוץ נגד עלייה בלתי-לגאלית.

ב-4 בנובמבר הועלו על ה"פאטריה" כ-1,771 נוסעים מה"פסיפיק" וה"מילוס". ב-24 בנובמבר הועלו גם נוסעים מה"אטלנטיק". על הסיפון הוצבו כ-230 שוטרים, חיילים ואנשי צוות בריטים כדי למנוע התארגנויות ופניות לחוף.

מנהלי ההעפלה נרתמו למנוע את הגירוש. הנהגת היישוב אישרה לפגוע באונייה כדי לעכב את הריגול הבריטי ולשחרר את המעפילים. משימת החבלה הוטלה על יחידה של ההגנה בראשות יצחק שדה, ומי שביצע את הפעולה עלה לאונייה כטכנאי.

המטען שנועד לייצר חור קטן בדופן הונח בדופן הספינה. ב-25 בנובמבר 1940, בבוקר, הופעל המטען. הפיצוץ יצר חור גדול בהרבה מהמתוכנן. האונייה נטתה על צידה וטבעה בתוך כרבע שעה. רבים נלכדו בתאים, וחלקים רבים נאלצו לקפוץ לים.

עדי ראייה תיארו בלבול ופאניקה על הסיפון, מחסור ביציאות בטוחות, והצלה של ניצולים על ידי שוטרים בריטים, חיילים וסירות מקומיות. פצועים פונו לניתוחים בבית החולים רמב"ם. ניצולים הועברו למחנה המעצר בעתלית.

מיד לאחר האסון פרסמה הממשלה הבריטית נתונים ראשוניים שהשתנו בהמשך. לפי דוחות שונים נהרגו עשרות עד מאות מעפילים; המספרים המדווחים מופיעים בטווח של כ-200, 300 נפשות. גם שני שוטרים בריטים מתו באירוע.

דיגומים וצוללנים איתרו גוויות במשך חודשים. חלק מהנספים נקברו בהלוויות קטנות, וכ-221 הובאו לקבורה בבית הקברות חוף הכרמל בחיפה. הדו"חות והתחקירים הציגו מספרים שונים, והמספר המדויק של הנספים לא הוסכם לחלוטין.

הנציב העליון מינה ועדת חקירה רשמית. הוועדה בדקה עדויות וצוללן שבחן את נזקי הספינה קבע שמדובר בחבלה. ב-31 בינואר 1941 הוועדה מסרה את ממצאיה, וקבעה שהסיבה לטביעת ה"פאטריה" היא מעשה חבלה.

הפרשה עוררה הדים קשים ביישוב היהודי. בתחילה הועלו השערות שונות על האשמים, ובהמשך התברר שההגנה ביצעה את הפעולה. רבים חשו זעזוע מוסרי מהמותם של מעפילים יהודים; היו גם תמיכה והגנה על כוונת המעשה כמחאה נגד גירוש. הדעות בישוב היו חלוקות, והאירוע פגע במורל תנועת ההעפלה.

הבריטים אישרו בסופו של דבר שחלק גדול מהמעפילים שניצלו יוכלו להישאר בארץ, אך נוכחותם נגרעה מהמכסה החוקית להנפקת סרטיפיקטים. חלק מהניצולים נשלחו במועד מאוחר יותר למאוריציוס, ושם שהו עד חזרתם ב-1945. חלק מהנצלים התגייסו לצבא הבריטי ולכוחות אחרים; כ-150 ילדים ואנשי נוער סודרו במוסדות בארץ.

חלק מדופן ה"פאטריה" מוצג היום במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. רחובות נקראו על שמה בחיפה, ירושלים ובערים נוספות. הפסל "פסל-ים" בחוף אכזיב נבנה מגרוטאות של האונייה. ב-1964 הדליקה רחל שיקלר, שנולדה על ה"פאטריה", את לפיד הטקס.

בשנות ה-40 הפליגו שלוש ספינות עמוסות אנשים יהודים שברחו מאירופה. הן הגיעו לחיפה ב-1940.

ה"פאטריה" הייתה אונייה גדולה שהחזיקו הבריטים. הם רצו לגרש את האנשים לאי רחוק בשם מאוריציוס.

אנשים מהיישוב ניסו למנוע את הגירוש. הם הניחו פצצה (פצצה היא מטען חבלה) על האונייה כדי לעשות רק נזק קטן.

ב-25 בנובמבר 1940 הפצצה גרמה לחור גדול והאונייה טבעה מהר. אנשים ניסו לקפוץ לים ולשחות לחוף. רבים נפגעו ומתו.

מספר ההרוגים אינו ברור לחלוטין. ההערכות אומרות שכ-200 עד כ-250 אנשים טבעו. גם שני שוטרים בריטים מתו.

הבריטים הקימו ועדת חקירה לבדוק מה קרה. הוועדה מצאה שהאונייה טבעה בגלל מעשה חבלה.

האירוע הכאיב לכולם. חלק חשבו שעשו זאת כדי לעצור את הגירוש. אחרים כעסו על כך שמיהודים נפגעו.

חלק מהניצולים נשארו בארץ. אחרים נשלחו מאוחר יותר לאי מאוריציוס וחזרו רק אחרי המלחמה.

חלק מהאונייה שמור במוזיאון ההעפלה בחיפה. יש רחובות ושלטים לזכר האסון.