אסטרטגיה צבאית

אסטרטגיה צבאית היא השם הכולל לרמות התכנון והביצוע של מלחמה או לוחמה. המילה מגיעה מיוונית: סטרטגוס (strategos) = מצביא, והיא מתקשרת למה שאנו קוראים "אמנות המלחמה".

האסטרטגיה עוסקת בקביעת היעדים והקווים הכלליים של הלחימה. טקטיקה היא ניהול הקרב עצמו, כלומר איך מפעילים כוחות בשטח. אופרטיבה (מבצע גדול) היא השכבה שמחברת בין הטקטיקה לאסטרטגיה-רבתי, היא עוסקת בניהול כוחות ברמות גדולות של קורפוסים ודיוויזיות.

האסטרטגיה-רבתי (Grand Strategy) מנהלת את משאבי האומה כדי להשיג מטרות מדיניות. גם הלוגיסטיקה, אספקה ותחזוקת הצבא, היא חלק בלתי נפרד מהיכולת להוביל מאבק ממושך.

מעבר לרמות הצבאיות נמצאת רמת המדיניות והדיפלומטיה. הנהגה פוליטית מנסה להשיג מטרות בלי להילחם. כאשר נלחמים, המדיניות קובעת את המטרות, והאסטרטגיה הצבאית מממשת אותן במסגרת האפשר.

אסטרטגים ניסו להגדיר עקרונות שעוזרים בתכנון. סון דזה כתב 13 עקרונות ב"אמנות המלחמה"; בהם חשיבות ההכנה, הידע על היריב, הטעייה ותזמון. אחרים, כמו מולטקה, הדגישו גמישות ותפעול אד-הוק תחת לחץ.
כמה עקרונות נפוצים כיום הם: הטעיה, ריכוז המאמץ, אבטחה, רציפות בפעולה, עומק ועתודה, ופשטות בתכנון.

כמה מעקרונות המלחמה בצה"ל: דבקות במשימה לאור המטרה; מיצוי הכוח; יוזמה והתקפיות; תחבולה (ניצול ההפתעה); ריכוז המאמץ; רציפות והמשכיות; עומק ועתודה; אבטחה; רוח לחימה; ופשטות.

האסטרטגיה השתנתה עם ההיסטוריה והטכנולוגיה. ביוון העתיקה ובערי המדינה התמקדו בלוחמה מקומית. ג'ינגיס חאן והאימפריה המונגולית הדגישו ניידות ותמרון, ולעתים גם לוחמה פסיכולוגית כדי לשבור את רצון היריב.

במאה ה-19 נפוליאון עיצב גישות של השמדה וניצחון מהיר, והגדלת הצבאות והגיוס ההמוני הפכה את התכנון למורכב יותר. מולטקה ושליפן בפיקוד הפרוסי פיתחו שיטות תכנון גדולות יותר, כולל שימוש ברכבות וטלגרף.

מלחמת העולם הראשונה הובילה לקיפאון בחזית המערבית וללחימת התשה בשל התפתחות נשק הגנה ומקלעים. במלחמת העולם השנייה הופיע הבליצקריג הגרמני, תנועה מהירה ותיאום אוויר־קרקע, ששינה שוב את כללי המשחק.

בעולם המודרני קיימות אסטרטגיות הגנתיות והתקפיות, שימוש בנשק מדויק, איסוף מודיעין, ולוחמת רשת. יש גם גישות חדשות, כגון "לוחמה בלתי מוגבלת" שצוינה כמושג בסין, שמתמקדת בכלים רבים ומגוונים להשגת מטרותיה.

אסטרטגיה צבאית היא תכנון גדול של מלחמה. (תכנון גדול = איך משתמשים בכוחות להשיג מטרה.)

טקטיקה היא איך מנהלים קרב אחד. אופרטיבה היא מבצע גדול שמחבר כמה קרבות. אסטרטגיה-רבתי היא התכנון של כל המדינה.

חשוב גם הלוגיסטיקה. לוגיסטיקה זה איך נותנים אוכל, תחמושת וכלים לחיילים.

סון דזה כתב שאפשר לנצח אם מבינים את האויב. רעיונות עיקריים הם: הטעיה, להפתיע את היריב, ריכוז כוח, לרכז מאמץ במקום הנכון, ופשטות, לשמור על תוכנית ברורה.

ביוון העתיקה היו ערי מדינה עם צבאות קטנים. ג'ינגיס חאן השתמש במהירות ובתנועה כדי לכבוש שטחים רחבים. נפוליאון רצה ניצחון מהיר והשפיע מאוד על המלחמות של המאה ה-19.

במלחמת העולם הראשונה נוצרו חפירות וקיפאון. במלחמת העולם השנייה הגרמנים השתמשו בבליצקריג, מתקפה מהירה עם טנקים ומטוסים.

כיום יש אסטרטגיות הגנתיות ושלוחות התקפיות. יש גם מלחמה ברשת ובשדות מודיעין. צה"ל מנהל רשימה של עקרונות כמו דבקות במשימה, יוזמה, תחבולה ופשטות.

אסטרטגיה משתנה עם טכנולוגיות חדשות. עם כל שינוי, המצביאים מתאימים את התכנון שלהם.