אסכולת שיקגו (אדריכלות)

אסכולת שיקגו היא סגנון אדריכלי שהיה נפוץ בשיקגו בתחילת המאה ה-20.
הסגנון צץ יחד עם בית הספר לאדריכלות בעיר. הוא מתבלט בגורדי שחקים שהיו הראשונים והגבוהים בעולם באותה תקופה.
הסגנון השפיע מאוד על האדריכלות בארצות הברית ועל התפתחות האדריכלות המודרנית באירופה ובעולם.

התפתחות הסגנון נקשרה להתקדמות הטכנולוגית, ובמיוחד לשימוש בפלדה.
שלד פלדה (מסגרת בניין העשויה מפלדה) אפשר לבנות מבנים גבוהים ולפתוח חלונות רחבים בחזית.
המילוי היה בדרך כלל לבנים וטרה קוטה (חומר חרס אפוי המשמש ככיסוי חיצוני).
כמו התנועה המודרנית באירופה, אסכולת שיקגו צמצמה את העיטורים, אך לא ביטלה אותם לגמרי.
האדריכלות שאבה השראה מהקלאסיקה: חלוקת החזית לשלוש שכבות, בדומה לעמוד הקלאסי, בסיס (קומת קרקע, חנויות), גוף אמצע המדגיש קווים אנכיים, ופסגה עם כותרת וקרניז.
גם כאשר העיטור היה פשוט, הוא זכר את השפה הקלאסית.

"חלון שיקגו" הוא פרט אופייני: חלון שמחולק לשלושה חלקים, עם פאנל זכוכית גדול במרכז.
השימוש בחלונות אלה יוצר גריד סדור המשקף את גאומטריית החזית.

הרבה מהגורדי שחקים הראשונים בעולם נבנו בשיקגו בסגנון זה, והם סימנו את המראה העירוני החדש.

האדריכל פרנק לויד רייט צמח מתוך אסכולת שיקגו, אך פיתח מהר סגנון אישי שהשתנה מהקנון של האסכולה.

אסכולת שיקגו הייתה דרך בנייה בעיר שיקגו בתחילת המאה ה-20.
בזמן הזה נבנו שם גורדי שחקים ראשונים וגבוהים מאוד.
הסגנון השפיע על בניינים בארצות רבות.

הבניינים נבנו על שלד פלדה (מסגרת חזקה מפלדה).
שלד זה אפשר חלונות גדולים בחזית.
החלקים שבין השלד היו מלאים בלבנים וטרה קוטה (חרס אפוי).
הרבה פעמים העיטור היה פשוט ולא מסובך.
הרבה בניינים התחלקו לשלושה חלקים, כמו עמוד: בסיס, גוף, ופסגה עם קרניז (שולי תקרה).

חלון שיקגו הוא חלון עם שלושה חלקים.
החלק האמצעי הוא גדול יותר.
החלונות מסודרים בקו נקי על החזית.

בעיר שיקגו נבנו רבים מהגורדי שחקים הראשונים בעולם.

האדריכל פרנק לויד רייט התחיל מתוך האסכולה הזאת.
לאחר מכן פיתח סגנון שונה משלו.