אסכולת תל אביב

אסכולת תל אביב לחקר הספרות התפתחה באוניברסיטת תל אביב בשנות ה-60, בחוג לתורת הספרות שייסד בנימין הרשב (הרושובסקי). בין מובילי האסכולה נכללים מנחם פרי, מאיר שטרנברג ויעל רנן.

האסכולה נבנתה על יסודות הפורמליזם הרוסי. היא שואבת רעיונות מוויקטור שקלובסקי, רומן יאקובסון וגם מעקרונות הגשטאלט. בין המאמרים המרכזיים מופיעים "המלך במבט אירוני" של פרי ושטרנברג, הקריאה בסיפור דוד ובת־שבע; ו"לשמוע את רחש הגלים" של יעל רנן, שחוקרת את רעיון ההזרה (הפיכת השפה או הדבר להרגשה זרה ובולטת).

נאמנות לפורמליזם הובילה למטרה של "למצות את הטקסט". הכוונה היא לקריאה שמצמיחה משמעות מתוך מבנה הטקסט עצמו. לטענת החוקרים, הטקסט בנוי שכבות, וקורא המתעקש להיצמד לטקסט יכול להגיע לקריאה מלאה ולעיתים חדשנית. יש כאן דמיון לרעיון "הנאת הטקסט" של רולאן בארת.

אסכולת תל אביב דנה ברעיון "מילוי פערים". זה הרגע שבו הקורא משלים מידע שלא נכתב במפורש. בדוגמה הקלאסית של השיר "יונתן הקטן" הקורא מניח שמכנסיו של יונתן נקרעו בטיפוס על העץ. קריאות כאלה מכונות "היפותזות" (ניחושים שפותחים הסברים). היפותזות שונות מסודרות תחת "מסגרת", תמונה שלמה בראש הקורא על מצב או מקום. למשל, מסגרת של מסעדה כוללת מלצר, שולחנות וטבח.

האסכולה מדגישה שהטקסט עלול "לטורף את היפותזות הקריאה", כלומר לערער על הניחושים של הקורא ולהכריח לבנות היפותזות חדשות במהלך הקריאה. עוד רעיונות מרכזיים הם אופוזיציות בינאריות (קטגוריות מנוגדות כמו יש מול אין) שיכולות להתערבל בטקסט ולהוביל לגילוי משמעות. לעתים פרטים שנראים ניגודיים מתקרבים או הופכים לשווים משמעותית בסיום הטקסט.

נושאים נוספים שנידונו כוללים מבע משולב (שפה ורגש משולבים), מספר מובלע (נרטיב פנימי), סלקציה וקומפוזיציה (בחירה וסידור של חלקים) ונקודת תצפית משולבת.

אסכולת תל אביב לחקר הספרות נולדה באוניברסיטת תל אביב בשנות השישים. המנהיגים היו בנימין הרשב, מנחם פרי, מאיר שטרנברג ויעל רנן.

הם קיבלו רעיונות מפורמליזם רוסי. יש להם מאמרים חשובים, כמו "המלך במבט אירוני" על דוד ובת־שבע.

הרעיון המרכזי הוא מילוי פערים. מילוי פערים זה כשקורא משלים דברים שלא כתובים. בדוגמה של השיר "יונתן הקטן" הקורא מבין שמכנסיו נקרעו. הניחוש הזה קוראים לו היפותזה. מסגרת זה תמונה בראש, למשל מסעדה עם שולחנות ומלצר.

האסכולה אומרת שהטקסט יכול להפתיע ולשנות את הניחושים. הם מדברים גם על אופוזיציות בינאריות. זאת אומרת זוג דברים מנוגדים, כמו יש מול אין. לפעמים הטקסט מערבב את הניגודים האלה כדי לגלות משמעות חדשה.