אסתר שמיר (שיר), נולדה ב-19 בינואר 1955 בירושלים. היא בתו של איש הקולנוע אשר הירשברג ושל העיתונאית תחיה בת אורן. בילדותה למדה בגימנסיה רחביה והופיעה כנגנית גיטרה קלאסית. הייתה חברה בשבט מצדה של צופי ירושלים.
החלה את דרכה בלהקת הנח"ל, שם הופיעה כסולנית ושימשה גם כמפקדת הלהקה בשלב מסוים. בשנות ה-70 נישאה לאפרים שמיר, שהיה גם שותפה האמנותי; הוא הלחין ועיבד שירים רבים עבורה.
ב-1975 הוציאה את שיר הבכורה לרדיו, "עברתי רק כדי לראות". בדצמבר 1977 יצא האלבום המשותף "אפרים ואסתר שמיר".
בשנות ה-80 פרצה עם אלבום הסולו מ-1982 "במקום הכי נמוך בתל אביב". באלבום זה זוהה שינוי בקולה ובסגנונה, והוא נחשב לפריצת דרך ברוק שנשמע מנקודת מבט נשית. המשיכה להוציא אלבומים בולטים כגון "קלף חזק" (1984), "עד הסוף" (1987) ו"דו קיום באהבה" (1988). מתוך יצירותיה עלו שירים בעלי טקסטים חברתיים ופוליטיים. חלק משיריה נמנעו לשידור בגלל טקסטים שנגעו באירועים פוליטיים.
אסתר כתבה גם לזמרים אחרים, ולאחר שנות ה-80 הופיעה בעיקר כמוזיקאית-יוצרת המלווה בגיטרה. לאחר הפסקה במוזיקה הוציאה בשנת 1999 אוסף להיטיה. ב-2003 חזרה עם אלבום חדש, "בגלל האנשים שאני אוהבת", שבו בלט השיר "גחליליות". באלבומה זה היו שירים שעסקו בקריאה לשלום ובאבל בעקבות פיגועים.
בשנים מאוחרות יותר חזרה להקליט ולכתוב שירים שנגעו בזיכרון המלחמות ובנושאים אישיים. ב-2009 כתבה את השיר "היא שרה" לזכר חבר ילדותה משה בן-דור שנפל במלחמת יום הכיפורים. בשנות ה-10 ו-20 הופיעו חידושים לשיריה בביצוע אמנים אחרים. ב-2017 יצא אלבום חדש, וב-2022 הציגה תערוכת ציורים בשם "עברתי רק כדי לראות", אותם ציירה בזמן מגפת הקורונה.
ב-6 בנובמבר 2023 הוציאה הקלטה מחודשת של השיר "שלא תדעו עוד צער" עם דני בסן, בעקבות מלחמת חרבות ברזל. בהמשך כתבה שירים שנועדו לתמוך במשפחות החטופים ולהתמודד עם הטראומה הציבורית. בינואר 2025 הוציאה שיר תפילה בשם "עוד נשימה אחת" ואת ספרה הרביעי "פתקי מלחמה", הכולל שירים ופתקים מהתקופה מאז 28.10.2023.
אסתר שמיר מוכרת כאחד הקולות המשפיעים ברוק הישראלי. ב-2023 קיבלה פרס מיוחד מדירקטוריון אקו"ם על תרומה למוזיקה ולתרבות הישראלית. רבות מיצירותיה הפכו לקלאסיקות.
נישאה לאפרים שמיר בגיל 20; הזוג התגרש ב-1978 אך המשיך לעבוד מוזיקלית יחד. נישאה בשנית לרוני שיר ולהם שתי בנות, הילי ואורי. ביולי 2025 התראיינה ודיברה על התמודדותה עם מחלת הסרטן.
משנות ה-80 עסקה בריפוי טבעי ולמדה נטורופתיה (ריפוי טבעי המבוסס על שיטות טבעיות). היא לימדה רפואה טבעית ופיתחה שיטת טיפול קולי ורוחנית בשם "קול הרוח". שיטה זו זכתה לפופולריות מחוץ לישראל, והיא מכשירה מטפלים ומוציאה תקליטורים ריפויים. ב-2006 יצא ספרה "קול הרוח".
השתתפה בהפגנות בלפור וכתבה שירי מחאה בשנים 2019, 2021. ב-2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, פרסמה טענות ברשת על טיפול בסוגיית החטופים.
כמה אלבומים מרכזיים: "אפרים ואסתר שמיר" (1977), "במקום הכי נמוך בתל אביב" (1982), "קלף חזק" (1984), "עד הסוף" (1987), "דו קיום באהבה" (1988), "בגלל האנשים שאני אוהבת" (2003), "זה בינך ובין אלוהים" (2011) ו"הלילה בו ניצחה האהבה" (2017).
אסתר שמיר נולדה בירושלים ב-1955. שמים שלה הם אסתר שיר. היא למדה בבית ספר והייתה מנגנת גיטרה.
החלה לשיר בלהקה בשם הנח"ל. בגיל צעיר הוציאה שיר ברדיו בשם "עברתי רק כדי לראות".
בשנות ה-80 יצא אלבום מפורסם: "במקום הכי נמוך בתל אביב". שיריה הפכו לפופולריים בישראל.
היא כתבה גם שירים לזמרים אחרים.
בשנים מאוחרות יותר חזרה להוציא שירים. ב-2003 הוציאה את השיר המוכר "גחליליות". היא גם ציירה ותערוכת הציורים שלה הוצגה ב-2022.
היא זכתה בפרס חשוב ב-2023 על תרומה למוזיקה הישראלית.
אסתר נישאה לאפרים שמיר והם התגרשו. לאחר מכן נולדו לה שתי בנות. ב-2025 דיברה על מחלה שהיא עוברת.
אסתר למדה נטורופתיה. נטורופתיה היא ריפוי טבעי. היא פיתחה שיטה שנקראת "קול הרוח". השיטה משתמשת בקול כדי לעזור לאנשים להרגיש טוב יותר.
היא השתתפה בהפגנות וכתבה שירי מחאה.
כמה שירים מוכרים שלה: "עברתי רק כדי לראות", "במקום הכי נמוך בתל אביב", "גחליליות".
