אפליה מינית

אפליה מינית (מִינָנוּת) היא יחס מפלה כלפי בני מין מסוים. אפליה מגדרית היא יחס מפלה כלפי בני מגדר מסוים. הצורה הנפוצה ביותר היא אפליית נשים, אך קיימת גם אפליה נגד גברים ונגד אנשים טרנסג'נדרים וג'נדרקווירים.

מינניות היא התייחסות אל המין או המגדר של אדם כהגדרת מהותו, התנהגותו ותפקידו בחברה. כשמצפים מאדם להתנהג בדרך מסוימת רק בגלל שיוך מיני, או פוגעים בכבודו על רקע זה, קוראים לכך מינניות.

אפליה מינית יכולה להתבטא במנהגים חברתיים וגם בחוקים. בחלק מהחוקים יש הבחנות בין גברים ונשים שלא נובעות מצרכים ביולוגיים. לדוגמה, בחוקי ישראל יש הבדלים בהיקף השירות הצבאי, בגיל הפרישה ובתשלומי מזונות, ולעתים רואים בהם אפליה. מצד שני, קיימים חוקים האוסרים אפליה, כמו חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק איסור אפליה.

בתרבויות קדומות נועדו החיים הציבוריים לרוב לגברים, ואילו הנשים ניהלו את המשק הבית. גם בחלקים גדולים של ההיסטוריה חוקיות ונורמות מנעו מנשים להחזיק ברכוש, ללמוד או להשתתף בפוליטיקה. מאז המאה ה-19 התחילו תנועות נשים לדרוש שוויון. במאה ה-20 רוב המדינות הכירו בזכות הבחירה של נשים, אך נותרו בעיות נוספות, כמו אפליה בעבודה, שכר נמוך יותר, והייצוג בתרבות.

גלי הפמיניזם הביאו דיון בשאלות עמוקות: הגל השני בשנות ה-60 דן באי-שוויון תעסוקתי ובשכר, והגל השלישי בשנות ה-90 העלה שאלות של נורמות תרבותיות, ייצוג בתקשורת וחוסר שוויון בחיי הבית.

שורשי האפליה טמונים בתפקידים חברתיים מסורתיים: נשים אחראיות במקרים רבים על הבית, וגברים על העשייה הציבורית. בנוסף פועלות נורמות תרבותיות שמגבילות בחירות תעסוקתיות וייצוג תקשורתי. חוסר חשיפה לנשים מצליחות גם מצמצם מודלים לחיקוי עבור נערות צעירות.

קיימים פערי שכר בין נשים לגברים. לפי נתונים רשמיים, בארצות הברית (2013) נשים במשרה מלאה הרוויחו בממוצע פחות בכ-23% מגברים, ובישראל (2018) ההפרש עמד על כ-35%. כשמשווים אנשים בתפקיד ובמשרה זהה, הפער קטן ביותר, אבל נשאר פער ממוצע של כמה אחוזים (למשל 9% בארה"ב ו-6% בישראל באותן שנים). הפער נובע ממספר סיבות: הפסקות קריירה הקשורות במשפחה, בחירה במקצועות שמרוויחים פחות, והבדלים בניהול משא ומתן על שכר. מחקרים מראים שגברים נוטים יותר ליזום משא ומתן על שכר ומקבלים את בקשתם בשיעור גבוה יותר.

מחקר גדול השווה למשרות זהות במדינות שונות ומצא הבדל שכר ממוצע קטן יחסית בין המינים. מחקר אחר בחן למה נשים בוחרות מקצועות מסוימים והציע שהזדמנויות כלכליות משתנות לפי מדינה ולפי רשתות ביטחון-סוציאליות.

בחלק מהמדינות בעבר חוקים מנעו מנשים להחזיק ברכוש או ללמוד. במהלך השנים הוסרו מגבלות רבות, אך בפועל עדיין יש פערים משפטיים וכלכליים. לפי האו"ם רק כ-13% מהקרקעות החקלאיות נמצאות בבעלות נשים.

במדינות רבות השוויון בחינוך השתפר, ונשים מצטרפות יותר להשכלה גבוהה. עם זאת, בכשליש מהמדינות המתפתחות עדיין קיימת אפליה בנגישות לחינוך.

חוקים שמטרתם לצמצם אפליה יכולים גם להגן על גברים. בנוסף יש מצבים בהם מדיניות או נורמות חברתיות מטילות חובות שונות על גברים, כמו גיוס חובה או ציפיות חברתיות להתנהגויות מסוימות.

בישראל קיימים חוקים האוסרים אפליה במישורים רבים. יחד עם זאת יש חוקים ומדיניות המבדילים בין המינים, לדוגמה: חובת גיוס שעיקרה חלה על גברים, חוקי נישואים וגירושים, ותיקונים שמעדיפים נשים במקומות מסוימים. בית המשפט העליון דן בעתירות שהעלו שאלות על חלוקת תקציבים והזדמנויות.

בתחום הספורט קיימת אפליית נשים. בישראל נמצא כי תקציבי תמיכה בקבוצות גברים גבוהים יותר מאשר לקבוצות נשים, ונדרשו צעדים לצמצם את הפער.

בחוקי המס ובחוקי זכויות שונות יש הטבות שמיועדות לנשים, כמו נקודות זיכוי בגין ילדים ולפעמים קצבאות שאירים שמועדפות על נשים. לעומת זאת נשים זכאיות לפרישה מוקדמת יותר ולהטבות שונות שנועדו לתת ביטחון כלכלי.

היו תיקונים בחוק שמחייבים העדפת נשים במינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות, וצעדים לעידוד ייצוג נשים במוסדות ציבוריים. יש גם חוקים שנוקטים העדפות בעסקים בשליטת נשים ובהקצאת כספים לסיעות מקומיות עם נציגות נשית.

ישנם מקרים שבהם מוסדות פרטיים בוחרים לקדם כניסת נשים או לתת תנאים מיוחדים. בחברה החרדית, למשל, נשים משתכרות בממוצע יותר לשעה מאשר גברים חרדים, אך סך ההכנסה הכוללת של גברים עדיין גבוהה יותר בגלל היקף המשרה.

אפליה מינית היא יחס לא הוגן בגלל מין האדם. מין = האם אדם הוא אישה או גבר. אפליה מגדרית היא יחס לא הוגן בגלל תפקידים שמחברים למגדר.

לפעמים אפליה פוגעת בעיקר בנשים. לפעמים היא פוגעת בגברים. יש גם אפליה כנגד אנשים טרנסג'נדרים. טרנסג'נדר = אדם שהמגדר שלו שונה מהמין שנרשם בלידה.

מינניות פירושה לחשוב שמין קובע מי אתה ומה אתה יכול לעשות. כשצופים שאישה תתנהג בדרך מסוימת רק כי היא אישה, זו מינניות.

לפני הרבה שנים נשים לא יכלו להחזיק נכסים או ללמוד בחלק גדול מהעולם. החל מהמאה ה-19 נשים התחילו לדרוש זכויות, כמו הזכות לבחור ולהצביע. במאה ה-20 הרבה מדינות נתנו לנשים את הזכות הזאת, אבל עדיין נשארו בעיות.

אנשים וחברות לימדו תפקידים שונים לנשים ולגברים. זה גרם לכך שלעתים נשים לוקחות על עצמן מטלות בבית, וזה משפיע על איפה ועם מי הן עובדות.

במקומות רבים נשים מרוויחות פחות מגברים. חלק מההסבר הוא שנשים עושות פחות שעות בגלל משפחה. חלק אחר קשור בכך שפחות נשים מבקשות העלאה, או מתקשות במשא ומתן על שכר.

יש חוקים שאוסרים על אפליה, והם עוזרים לצמצם פערים. האו"ם עובד כדי להקטין אפליה בעולם. בחינוך יותר ויותר בנות מסיימות בתי ספר ולומדות באוניברסיטה.

בחלק מהחוקים בישראל יש הבדלים בין נשים לגברים. לדוגמה גברים מגויסים לצבא לתקופה ארוכה יותר. יש גם חוקים שנותנים הטבות לנשים, ולעתים מדיניות שמעדיפה נשים כדי לתקן מצב שלא היה שווה בעבר.

גם בספורט יש לעתים הבדלים בתמיכה ובתקציבים בין קבוצות נשים לקבוצות גברים. בתי משפט וחוקים התערבו כדי לצמצם זאת.

לסיום: אפליה משפיעה על האפשרויות של אנשים. חוקיים ושינויים חברתיים מנסים לתקן את הדברים האלה, כדי שכולם יקבלו הזדמנות שווה.