אפרים

אפרים הוא דמות מקראית, בנו השני של יוסף. הוא נולד במצרים במהלך "שבע השנים הטובות" (שנים שהיו בהן שפע), ואמו הייתה אסנת בת פוטי־פרע. מצאצאיו נולד שבט אפרים.

יש שתי מסורות עיקריות לגבי חייו. במסורת שבבראשית נאמר שהוא נולד ומת במצרים. במסורת אחרת, שבדברי הימים, מופיע כי אפרים חי בארץ כנען; שם מסופר שבניו נהרגו בעימות עם תושבי גת, ואחר־כך בתו שארה בנתה שלוש ערים. סיפור זה אולי נועד להדגיש את הקשר של שבט אפרים לארץ ישראל. קיימות דעות שונות על מועד עליית השבט לארץ; חלקם טוענים שעלו קודם, ויש שכתבו שהסיפור מתייחס לתקופה לאחר הכיבוש.

כשיוסף הביא את בניו אפרים ומנשה ליעקב, יעקב הניח את ידיו באופן שאפרים, הילד הקטן יותר, זכה לברכה הגדולה. יוסף מתח את ידיו כדי לשים את אפרים בשמאלו, אך יעקב הניח את יד ימינו על אפרים במכוון והסביר שהוא יודע מה הוא עושה. יעקב חזה שמנשה יהיה לעם, אך שאפרים יגדל וזרעו יהיה רב בקרב העמים. גם בספר יהושע מוזכרים צאצאי אפרים.

אפרים הוא דמות בתנ"ך. הוא היה הבן השני של יוסף. הוא נולד במצרים בזמן שבע השנים הטובות (שנים שבהן היה שפע).

יש שתי גרסאות על חייו. בגרסה אחת הוא נולד ומת במצרים. בגרסה אחרת כתוב שהוא גר בארץ כנען. שם נאמר שבניו מתו בעימות עם תושבי גת, ובתו שארה בנתה שלוש ערים. הסיפור הזה מראה שיש קשר בין שבט אפרים לארץ.

יוסף הביא את אפרים ומנשה ליעקב כדי לברכם. יעקב שם את ידיו כך שאפרים, הקטן יותר, קיבל ברכה גדולה. יעקב אמר שאפרים יהיה גדול וממלא במרב של עמים. בספר יהושע מוזכרים צאצאיו של אפרים.