אקזיסטנציאליזם

אקזיסטנציאליזם (מונח שמתאר יחס לקיום) הוא זרם פילוסופי שעוסק בשאלות של הקיום האנושי. הוא בוחן את האבסורד (התחושה שאין משמעות מובנית), חופש הרצון, משמעות החיים והבדידות הקיומית. ההוגים המרכזיים: קירקגור, ניטשה, דוסטויבסקי, היידגר, סארטר ואלבר קאמי. סארטר ניסח את הרעיון הידוע "הקיום קודם למהות": אנשים קודם כל קיימים ורק אחר כך מייצרים לעצמם משמעות.

הזרם קם בסוף המאה ה-19 והתפתח במאה ה-20. מקורותיו אצל קירקגור, שהדגיש חוויה סובייקטיבית ומשבר אישי, ובניטשה, שטען כי האדם מתמודד עם אובדן ערכים חיצוניים. לאחר מלחמת העולם השנייה עלו שאלות קשות על אותנטיות (להיות אמיתי כלפי עצמך) בעקבות מעשי הרוע והפגיעה באתיקה. היידגר וסארטר ניהלו דיון על יחס האדם לחירות ולאדם־לסביבה.

הבדידות נובעת מהתחושה שאי־אפשר לחלוק במלואה את חוויית הקיום עם מישהו אחר. לפי הזרם, חוויית ה״אני״ היא ייחודית ביותר, וזה יוצר ניכור מן החברה ומהאחרים.

חירות משמעותה שהאדם חופשי לבחור וליצור את חייו. עם החירות באה גם אחריות מלאה לתוצאות הבחירות. האקזיסטנציאליזם דוחה עדריות ומדגיש אינדיבידואליות ואותנטיות.

האבסורד הוא הפער בין הצורך במשמעות לבין עולם שאינו נותן משמעות מובנית. קאמי ותיאטרון האבסורד בוחנים את הקיום כחסר־היגיון. קאמי דחה את ההתאבדות וראה את המאבק מול האבסורד כמעשה שממלא את החיים במשמעות, כפי שהוא מסביר ב"המיתוס של סיזיפוס" (הסיפור על סיזיפוס שדוחף סלע במעלה ההר שוב ושוב).

קאמי רואה במרד תגובה מוסרית לאבסורד. המרד הוא היקרון שבו האדם מכיר באבסורד אך מסרב להיכנע. המרד מאפשר גם קשר של סולידריות עם אחרים ומייצר בסיס לאתיקה שאינה מסתמכת על אמת טרנסצנדנטלית מוחלטת.

רבים מההוגים גם כתבו ספרות. ספרות אקזיסטנציאליסטית מתמקדת במאבקים פנימיים של הדמויות. דוסטויבסקי, קאמי, סארטר וקירקגור חיברו בין חשיבה פילוסופית לסיפורת חיה.

תיאטרון האבסורד הושפע רבות מקאמי ומסארטר; בקט הוא דוגמה בולטת. בקולנוע השפיע הזרם על במאים אירופאים כמו אינגמר ברגמן, אנטוניוני וטארקובסקי.

התיאוריה השפיעה על טיפולים פסיכולוגיים. מטפלים כמו רולו מיי וקארל רוג'רס שאבו רעיונות של חירות ואחריות. גם לוגותרפיה של ויקטור פראנקל מדגישה מציאת משמעות כצורך מרכזי.

אקזיסטנציאליזם הוא דרך לחשוב על מה זה להיות אדם. הוא שואל: למה אנחנו כאן? מה נותן לחיים משמעות? מה זאת חירות? מה זו בדידות?

רעיונות אלה התחילו אצל פילוסופים כמו קירקגור וניטשה. במאה ה-20 כתב גם קאמי וסארטר על השאלות האלה.

הבדידות היא התחושה שאי אפשר לחלוק בדיוק את מה שאנו חווים עם אחרים.

חירות היא היכולת לבחור. הבחירה מביאה גם אחריות למעשינו.

האבסורד הוא כשדברים נראים לא הגיוניים או חסרי משמעות. קאמי אומר שאסור לוותר. הוא מדבר על סיזיפוס, שאומר שדוחפים סלע במעלה ההר שוב ושוב.

המרד הוא להכיר שהעולם קשה ולבחור לחיות בכבוד למרות זה. קאמי חושב שהמרד גם עוזר לנו לשמור על ערכים של צדק וחופש.

הרבה מהסופרים שפעלו ברעיונות אלה כתבו סיפורים שמראים אנשים מתמודדים עם שאלות קיומיות.

תיאטרון וקולנוע הושפעו מהרעיון הזה. הם מראים דמויות שמתמודדות עם שאלות גדולות בתוך סיפורים פשוטים.

בפסיכותרפיה משתמשים ברעיונות אלה כדי לעזור לאנשים למצוא משמעות וללמוד להתמודד עם פחדים.