אקלמפסיה (כלבות)

אקלמפסיה (עֲוִית הַהֵרָיוֹן) היא מצב מסכן-חיים שמופיע בסוף ההיריון של כלבה או אחרי ההמלטה. היא נגרמת מהיפוקלצמיה, כלומר חוסר סידן בדם. בדרך כלל מופיעה בכלבות מגזע קטן עם גור גדול, כשלושה שבועות אחרי ההמלטה.

במהלך ההיריון רמת הסידן בדרך כלל נשמרת יציבה. קרוב להמלטה ומייד לאחריה הגוף מושך הרבה סידן לבניית עצמות הגורים ולייצור חלב. כשמאזן הסידן משתבש, רמת הסידן בדם צונחת. ירידה זו גורמת לעוויתות (תנועות לא רצוניות של השרירים) ולפגיעה בתפקוד השריר.

במקרים של גזע קייסהונד יש לעתים בעיה בבלוטת יותרת התריס (Parathyroid). בלוטה זו מסדירה את רמות הסידן. כשיש בעיה בבלוטה, הסיכון לאקלמפסיה גבוה יותר, ולעיתים המחלה תופיע גם לפני ההמלטה.

גורמים נפוצים כוללים תזונה לקויה או חוסר תיאבון, בעיות בספיגת סידן מהמזון, וגיוס סידן לבניית שלד הגורים ולייצור חלב. גם ניוון מולד או נרכש של בלוטת יותרת התריס עלול לתרום.

הסימן המרכזי הוא עוויתות. לעתים מופיעים גם חולשה, דופק מהיר וחום גוף גבוה.

האבחון מבוסס על ההיסטוריה, הסימנים והבדיקות הביוכימיות בדם. ממצאים טיפוסיים:
- רמת סידן יוני נמוכה מ-0.8 mmol/ל.
- תת-מגנזיום ויחס מגנזיום-סידן נמוך.
- תת-זרחן.
- יתר אשלגן.

לקראת סוף ההיריון ובתקופת ההנקה עדיף להאכיל במזון ייעודי לגורים או למניקות. מזונות אלה עשירים באנרגיה ובסידן. בכלבות קייסהונד ובכלבות שלקו באקלמפסיה בעבר שוקלים מתן תוספת סידן לפני ההמלטה.

בהתקף חמור נותנים סידן-גלוקונט 10% בעירוי וורידי אטי עד להטבה. אם יש הורדת מגנזיום נותנים גם מגנזיום. חשוב לנטר את קצב הלב, כי מתן סידן עלול לגרום להפרעות קצב. אם הכלבה חמה מיד מדללים וקוראים לטיפול.

טיפול במתן סידן תת-עורי, פומי או כקלציום-לקטט עם המזון. לרוב מטפלים במשך שבועיים־שלושה. מוסיפים ויטמין D3 כדי לשפר את ספיגת הסידן.

אם האם אינה יכולה להעביר מספיק סידן, שוקלים גמילה מוקדמת או גידול הגורים ללא האם. נותנים תחליף חלב ייעודי או מזון גורים באיכות גבוהה בהאכלות תכופות.

אקלמפסיה נקראת גם עֲוִית ההמלטה. זו בעיה שנוצרת כאשר אין מספיק סידן בדם. סידן הוא מינרל חשוב לעצמות ולשרירים.

במהלך ההיריון הכלבה צריכה הרבה סידן לבניית עצמות הגורים ולייצור חלב. אחרי ההמלטה רמת הסידן עלולה ליפול. ירידה בסידן יכולה לגרום לעוויתות. עוויתות הן תנועות לא רצוניות של השרירים.

עוברים רבים, תזונה לא מאוזנת או בעיה בבלוטה שמסדירה סידן (בלוטת יותרת התריס) יכולים לגרום לכך.

עוויתות או חולשה. לפעמים יש דופק מהיר וחום גבוה.

הווטרינר בודק דם. אם רמת הסידן היוני נמוכה מ-0.8 mmol/ל זה מאשש את האבחנה. בודקים גם מגנזיום, זרחן ואשלגן.

לשלב תזונה מתאימה לקראת סוף ההיריון ובתקופת ההנקה. לכלבות שכבר חלו או לגזע קייסהונד נותנים תוספת סידן.

מעניקים סידן דרך הווריד באיטיות עד שהכלבה מרגישה טוב יותר. נותנים גם מגנזיום אם צריך. נצטרך לבדוק את קצב הלב ואת החום.

ניתן סידן בתת־עור, בפה או עם המזון. נותנים אותו בדרך כלל שבועיים־שלושה. מוסיפים ויטמין D3 לשיפור הספיגה.

אם האם לא יכולה להניק מספיק, משתמשים בתחליף חלב מיוחד. גורים גדולים יותר מקבלים מזון גורים איכותי בהרבה ארוחות קטנות.