אקסון (גנטיקה)

בגנטיקה אקסון הוא רצף של נוקלאוטידים ב-DNA שנשאר ב-mRNA הבוגר אחרי שחבור (splicing), התהליך שבו חותכים החוצה את האינטרונים וחותרים את האקסונים זה לזה. אינטרון הוא חלק שלא מתורגם לחלבון; שחבור הוא חיבור האקסונים ביחד.

המושג הומצא על ידי וולטר גילברט ב-1978 ונגזר מהמילה Expressed ("מבוצע" או "מבוטא"). לא כל אקסון מתורגם לחלבון, חלקים יכולים להימצא בקצוות ה-mature mRNA באזור שלא מתורגם (UTR, untranslated region).

אקסונים נפוצים ביצורים איקריוטיים (תאים עם גרעין). בחיידקים ובנגיפים, שאין להם אינטרונים בדרך כלל, הגן יכול להיחשב כאקסון אחד. רוב הנוקלאוטידים בגנים איקריוטיים שייכים לאינטרונים; האקסונים הם רק חלק קטן מהם. קצוות הגן הם תמיד אקסונים.

mRNA לפני השחבור נקרא pre-mRNA או hnRNA. בין גנים של משפחה מסוימת נוטים האקסונים להישמר (להיות דומים), בעוד שהאינטרונים משתנים יותר. זה כי האקסונים מקודדים לחלבון ויש צורך אבולוציוני לשמור על הרצף שלהם.

באופן ממוצע אקסון באורגניזמים מפותחים מקודד לכ־50 חומצות אמינו. הגן האנושי טיטין מכיל הכי הרבה אקסונים בטבע, 178, וגם את האקסון הארוך ביותר בגנום האנושי, שאורכו כ-17,000 נוקלאוטידים. טיטין עצמו בנוי מכ־27,000 חומצות אמינו. אקסונים רבים מקודדים לתת-יחידות פונקציונליות בחלבון; בדוגמה הקלאסית של נוגדנים, אזורים שונים מקודדים על ידי אקסונים נפרדים.

סך כל האקסונים בגנום נקרא אקסום (exome).

אקסון הוא חלק ב-DNA שנשאר אחרי שמסירים חלקים אחרים. DNA הוא הקוד הגנטי.

החלקים שמורידים קוראים להם אינטרונים. אינטרון הוא חלק שלא משתמשים בו להכנת חלבונים. התהליך שמחבר את האקסונים ביחד נקרא שחבור (splicing).

אקסונים נמצאים בעיקר ביצורים עם תאים שיש להם גרעין. בחיידקים בדרך כלל אין אינטרונים, ולכן יש רק אקסון אחד.

לא תמיד אקסון מתורגם לחלבון. יש אקסונים שנמצאים באזור שלא מתורגם ב-mRNA (UTR, אזור שלא הופך לחלבון).

אקסון ממוצע מקודד לכ־50 יחידות שחורצות חומצות אמינו. הגן הגדול טיטין מכיל 178 אקסונים ויש בו גם את האקסון הארוך ביותר בבני אדם.

האקסום הוא כלל האקסונים של הגנום.