ארבעת העקרונות נוסחו על ידי דנג שיאופינג ב־1979. הם קבעו ארבעה נושאים שלא היה מקובל לערער עליהם ברפובליקה העממית של סין.
1. תמיכה בדרך הסוציאליזם.
2. תמיכה בדיקטטורה הדמוקרטית העממית, סוג של שלטון שבו המפלגה שולטת בשם העם.
3. תמיכה בהנהגת המפלגה הקומוניסטית.
4. תמיכה בדרך החשיבה של מאו, רעיונותיו של מנהיג בשם מאו.
הכרזת העקרונות כ'לא ניתנים לדיון' קיבעה את המסגרת העקרונית, אבל אפשרה פתיחות לדיון על רעיונות פוליטיים אחרים. כלומר, בעוד שהעקרונות עצמם נשמרו כבלתי ניתנים לערעור, פירושם ופירוטם נידונו בציבור. כך צמח דיון על מהות הסוציאליזם ולא על השאלה האם הסוציאליזם נכון.
דנג שיאופינג קבע ארבע כללים ב־1979. הם היו דברים שאסור היה לפקפק בהם בסין.
1. סוציאליזם, שיטה שבה המדינה חשובה בכלכלה.
2. דיקטטורה דמוקרטית עממית, שלטון שבו המפלגה פועלת בשם העם.
3. הנהגת המפלגה הקומוניסטית, המפלגה מובילה את המדינה.
4. דרך החשיבה של מאו, רעיונות של מנהיג בשם מאו.
אמירת העקרונות כלא לדיון נתנה לאנשים לדבר על פירושם. בעקבות כך אנשים דיברו במיוחד על מה זה סוציאליזם.
תגובות גולשים