ארוונה

אֲרַוְנָה (מכונה גם ארונה, ארניה, או הארנה) היא דמות מקראית שמופיעה בספר שמואל ובספר דברי הימים. הוא מוזכר כמי שממנו דוד קנה את הגורן, שטח שבו מגרשים ותבואה נרצית, "גורן" הוא מקום דיש, שעליו נבנה מאוחר יותר מזבח בהר המוריה (הר הבית).

לפי שמואל ב', הנביא גד הציע לדוד להקים מזבח בגורן ארנה בגלל מגפה, מחלה קשה שהכתה את העם. ארוונה יצא迎 לדוד והשתחווה לו. דוד רצה לקנות את הגורן כדי לבנות מזבח. ארונה הציע לתת אותו בחינם, אך דוד התעקש לשלם והעניק חמישים שקלי כסף. דוד הקים מזבח והקריב קורבנות, ובוצע הפסקת המגפה.

בדברי הימים התיאור שונה: כשדוד הגיע לגורן ארונה, ארונה דש חיטים (קוצר תבואה) ובניו התחבאו. שם דוד שילם שש מאות שקלי זהב, הקריב עולות ושלמים, ומסופר שאלוהים השיב בתשובה באש מהשמים על המזבח.

בכתובים מופיעים כינויים שונים, "האורנה היבוסי" ואף "ארונה המלך", ויש סברות שזה נובע משיבושי העתקה בטקסט. חוקרים מצביעים גם על כך שצורת השם בשפות החתיות/חוריות משמעותה "מושל" או "מלך". יש המפרשים שארוונה היא הצורה החורית של השם, וארנן היא הצורה השמית. בנוסף מוזכר מקום ארונה במקורות מאגיים מאוחרים יותר, כמו ספר חנוך הסלאבי, כאזור מרכזי בשיח המסורתי.

ארוונה (קראו לו גם ארונה) הוא אדם במקרא. דוד המלך קנה ממנו מקום שנקרא גורן. גורן זהו מקום לדיש תבואה.

בזמן שמגפה, מחלה גדולה, פגעה בארץ, הנביא גד אמר לדוד לבנות מזבח בגורן של ארוונה. ארוונה רצה לתת את המקום בחינם. דוד התעקש לשלם וחילק חמישים שקלים. דוד בנה מזבח והמחלה נעצרה.

בדברי הימים המסופר קצת שונה. ארוונה דש חיטים ובניו הלכו בצנעה. דוד שילם הרבה זהב, הקריב, ומסופר שהיתה תשובה בשמיים למזבח.

בכתובים קוראים לו גם "היבוסי" או "מלך". יש פרשנים שחושבים שהשם מגיע משפה אחרת ומשמעותו מנהיג או שליט. המקום שקנה דוד הוא הר הבית של היום.