אֶרוֹס (ביוונית: Έρως), באמנות מיוצג כילד מכונף עם קשת וחיצים. במיתולוגיה הרומית נקרא קופידון או אמור. חיציו מציתים תשוקה ורגשות אהבה.
בשירת הומרוס המילה 'ארוס' אינה שם של אל, אלא תיאור לחשק גופני חזק. בשירה הלירית הוא מתואר לפעמים כאל אכזרי שמשחק ברגשות בני אדם. בשירה ההלניסטית ארוס נתפס יותר כילד שובב שמגרם גם לאסונות וגם לעונשים.
לפי הסיודוס ארוס נחשב לכוח ראשוני שבונה סדר מתוך הכאוס. יש סברות שונות לגבי מוצאו ואימו; לעתים הוא מוצג כבנה של אפרודיטה. גם אבותיו אינם מוסכמים: נטען בזאוס, הרמס, ארס או אל הרוח זפירוס.
במיתולוגיה ארוס מתואר כילד שמנמן עם כנפיים, קשת ואשפת חיצים. פגיעת חיציו מעוררת אהבה ותשוקה באנשים.
לארוס שני אחים דומים: אנטרוס (האהבה ההדדית) והימרוס (החשק). השלישייה נקראת ארוטס. הם מלווים את אפרודיטה ומשמשים כסמלים של היבטים שונים של אהבה.
פסיכה הייתה נערה יפה מאוד; שמה פירושו "נפש". אפרודיטה קינאה בה ושלחה את ארוס לגרום לה להתאהב. ארוס נפל גם הוא בפח שנקצב לו, והתאהב בפסיכה. הוא אסר עליה לראות את פניו, אך היא הציצה ונפגעה. לאחר סדרת עונשים ומבחנים שקיבלה מפוּניה, פסיכה עברה אותם בהצלחה. בסופו של דבר היא הועלתה לבת־אלמוות ואוחדה עם ארוס. המיתוס מדגיש את הקשר בין אהבת הגוף לאהבת הנפש.
ב'משתה' של אפלטון דנים בארוס ונותנים לו שבחים שונים. אפלטון מציג אותו כמושג רב־שכבות שקשור לשאיפה לאידיאלים.
פרויד אימץ את המונח 'ארוס' כדי לתאר דחפי חיים. דחפי החיים כוללים מיני אך גם רצון להנאה ולשימור החיים. הם נגדיים לדחפי המוות, שנקראים תנטוס. פרויד ראה בארוס כוח שמחבר ויוצר, ולא רק כמיניות. פילוסופים וסוציולוגים כמו הרברט מרקוזה בחנו רעיונות אלו בהקשרים חברתיים ופוליטיים.
אֶרוֹס (ביוונית) הוא אל האהבה. ברומא קראו לו קופידון או אמור. הוא מוצג כילד קטן עם כנפיים.
בשירים עתיקים 'ארוס' פירושו לפעמים תשוקה חזקה. בשירים אחרים הוא מתואר כילד שובב שקולע חיצי אהבה.
יש סיפורים שונים על הולדתו של ארוס. לפעמים אומרים שהוא אחד הכוחות הראשונים בעולם. לעיתים הוא בנה של אפרודיטה, אלה האהבה.
ארוס נראה כילד שמישלח חיצים. מי שנפגע בחץ יכול להתאהב.
לארוס שני אחים תינוקיים. אחד מסמל אהבה הדדית. השני מסמל חשק. הם קוראים להם יחד "ארוטס".
פסיכה פירושו "נפש". ארוס התאהב בפסיכה. הוא אסר עליה לראות את פניו, והיא הציצה. הם עברו קשיים, ואז בסוף התאחדו. הסיפור מראה גם חיבור בין אהבת הגוף לאהבת הנפש.
מדענים אחרי פרויד השתמשו בשם ארוס כדי לדבר על דחף החיים. זה אומר רצון לחיות, לאהוב וליהנות.
תגובות גולשים