אריה מורגנשטרן

ד"ר אריה מורגנשטרן נולד בתל אביב בשנת 1937. למד בישיבת היישוב החדש ובישיבת חברון, ואז בחלקו באוניברסיטה העברית. שם קיבל תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע המדינה, תואר שני ב-1973 ודוקטור לט histories of the Jewish people (תולדות עם ישראל) במכון ליהדות זמננו.


עבד כמנהל תיכון בישיבת בני עקיבא בנתניה. בין 1972 ל-1974 ניהל את המחלקה לחינוך ולתרבות תורנית בארצות הברית ובקנדה. היה המפקח הראשון על הוראת ההיסטוריה במערכת החינוך הממלכתית-דתית בין השנים 1994, 1975. במקביל שימש כמרצה בכיר במכללות שונות ובסניפי האוניברסיטה העברית.

בשנים 1982, 1999 היה חוקר בכיר ב"מרכז דינור" באוניברסיטה העברית, במענקי מחקר של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ו"הקרן לירושלים". משנת 2000 הוא עמית בכיר במרכז שלם בירושלים.


מורגנשטרן חוקר תנועות משיחיות (תנועות שמאמינות בבוא משיח שישנה את המציאות) והקשר בין העם היהודי לארץ ישראל במאות ה-18 וה-19. במחקריו הוא טוען כי הלאומיות היהודית (הרעיון של זהות לאומית יהודית) איננה רעיון זר שהובא רק במאה ה-19.

הוא מציע שההתעוררות המשיחית בראשית המאה ה-19 הובילה לגלי עלייה לארץ ישראל. עלייה כאן פירושה מעבר של יהודים להתיישב בארץ. לדבריו, בעקבות גל זה הפכו היהודים בירושלים ממיעוט למרכיב מרכזי בעיר בתוך כמה עשרות שנים.

בניגוד לרבים, שרואים במשבר השבתאי דעיכה בציפיות המשיחיות, מורגנשטרן טוען שהמשבר הזה דווקא הגביר את התקוות לגאולה. ציפיות אלה, הוא אומר, יצרו תנועות עלייה לארץ החל מהמאה ה-17 ועד ראשית המאה ה-20. הוא מתמקד במיוחד בציפיות סביב השנים ת"ק (1740) ות"ר (1840).

מחקריו נשענים גם על ארכיונים שלא היו פתוחים קודם לכן, כגון ארכיונים ממזרח אירופה שנפתחו אחרי קריסת ברית המועצות, ארכיוני קהילות באמסטרדם ובאיטליה, ארכיוני מיסיון באנגליה ומקורות מאספנים פרטיים.

אריה מורגנשטרן נולד בתל אביב ב-1937. הוא למד בישיבות ובאוניברסיטה העברית. שם קיבל תארים גבוהים כולל דוקטור.


עבד כמנהל תיכון בנתניה. בין 1972 ל-1974 עבד בארצות הברית ובקנדה בחינוך תורני. היה המפקח הראשון על הוראת ההיסטוריה בבית ספר דתי במדינת ישראל בין השנים 1994, 1975. לימד והרצה במכללות שונות.


הוא חקר תנועות משיחיות (קבוצות שמחכות למשיח). הוא בחן גם את הקשר של היהודים לארץ ישראל במאות ה-18 וה-19.

מורגנשטרן אומר שהרעיון של לאומיות יהודית היה חלק מהחיים היהודיים כבר לפני המאה ה-19. לפי מחקריו, התעוררות משיחית בתחילת המאה ה-19 עודדה פעמים רבות יהודים לעלות לארץ ולהתיישב בירושלים.

הוא גם טוען שהמשבר השבתאי הגביר את התקוות לגאולה ולא הכחידן. הוא הגדיר במיוחד אירועים סביב השנים ת"ק (1740) ות"ר (1840).

המחקרים שלו מבוססים על מסמכים מארכיונים במדינות שונות, כולל ארכיון במזרח אירופה וארכיונים באמסטרדם ובאיטליה.