ארניס

ארניס (ידוע גם כאסקרימה או קאלי) הוא כינוי לסגנונות אמנויות לחימה מהפיליפינים. זו אמנות לחימה שמדגישה שימוש בכלי נשק קצרים, בעיקר מקלות עץ, וכן סכינים וחרבות. רוב הסגנונות מדגישים עבודה עם מקל בודד או שני מקלות, ולעתים משלבים מקל וסכין.

יש כמה הסברים לשם: מהמילה טאגאלוגית "קאליס" שמשמעותה חרב; שיוך לאלה ההודית קאלי; או קיצור של מילים שפירושן "יד" ו"תנועה".

ארניס התפתח בשבטים הפיליפינים והושפע משיטות שהגיעו לאיים, כולל שיטות יפניות, ספרדיות וסיניות. מאפיין חשוב הוא הגיוון: מאחר שהפיליפינים הם קבוצת איים מבודדת, נוצרו סגנונות מקומיים רבים.

בתקופות קשות של אלימות, פשיעה ומלחמות שבטיות, השיטות התאימו לצרכי הגנה עצמית. בשנות ה-50 התחילו להיפתח בתי ספר רבים לארניס, והתחזק עניין הציבורי. תחרויות וקרבות רחוב תרמו להתפתחות סגנונות חדשים. כך נוצר בין השאר סגנון באלינטאווק, שאיחד כמה שיטות מקומיות.

הפצת הארניס למערב נבעה מהגירה של מאמני פיליפינים לארצות הברית בשנות ה-70. בין המובילים היו אנחל קבאלס וליאו גירון, אשר העבירו שיטות שלהם מעבר לים.

פמבואן ארניס היא שיטה בולטת, שהביא אותה רפי פמבואן (אמה-גורו, ראש מסורתי של השיטה) לארצות הברית ב-1983. השיטה הגיעה ממשפחה שפעלה נגד השלטון הספרדי, ומורשת זו משתקפת בעקרונות הלחימה ובאמירה המסורתית "Tulisan-Caballero", "התנהג כג'נטלמן, הלחם כשודד". עוד אמרה משפחתית שאותה שומרים היא: "אל תחשוף את הידע שלך אלא אם חייבים".

השיטה נשמרה במשפחה ועברה מדור לדור. רפי שילב גם אימוני אגרוף וקראטה בפיתוחו של השיטה.

רמי פרס פיתח את מה שמכונה ארניס מודרני. המטרה הייתה להפוך את האימון לבטוח יותר ולשמר את העקרונות המסורתיים. לכן הוחלפו מכות ידיות במכות מקל-למקל, ומשתמשים במקל קצר של כ־70 ס"מ לתרגול. מודרניזציה זו אפשרה גישה רחבה יותר ואימוץ על ידי ארגונים בינלאומיים כמו IMAF ו-WMAA. הארניס פופולרי היום בארצות הברית, קנדה, גרמניה ובפיליפינים.

לייטנינג סיינטיפיק ארניס נוסדה ב-1937. זו שיטה מסורתית שמדגישה מהירות ועוצמה בשימוש בכלי נשק כגון מקל בודד, שני מקלות, סכינים וחרבות. עיקרון מרכזי שלה הוא "אספדה אי דגה" (espada y daga - חרב/מקל וסכין) והפעולה מתוך יציאה מטווח הראייה של היריב. ההתקדמות בשיטה היא הדרגתית: מתחילים עם מקל ועוברים לכלים נוספים.

אימון בארניס מפתח כוח, זריזות, קואורדינציה ותנועת גוף. השיטה מתאימה לספורט, להגנה עצמית, לאימוני שוטרים ואף לפנאי.

ארניס (שמו גם אסקרימה או קאלי) הוא סוג של לחימה מהפיליפינים. זו לחימה שבה משתמשים במקלות עץ קצרים. לפעמים לוחמים משתמשים גם בסכינים וחרבות.

יש כמה רעיונות לשם: מהמילה לטאגאלוג "קאליס" (חרב), שיוך לאל בשם קאלי, או קיצור של מילים שפירושן "יד" ו"תנועה".

ארניס התפתח באיים בפיליפינים. שיטות שונות השפיעו עליו, למשל ספרדיות, יפניות וסיניות. בגלל שהאיים מרוחקים זה מזה, יצרו סגנונות שונים.

בשנות ה-50 נפתחו הרבה בתי ספר לארניס. אנשים רצו לראות מי הטוב יותר, ולכן היו תחרויות. חלק מהשיטות התאחדו ושמו להן שמות חדשים.

שיטת פמבואן נולדה במשפחה אחת. אמה-גורו רפי פמבואן הביא את השיטה לארצות הברית ב-1983. במשפחה יש מילים ועקרונות שמלמדים: "התנהג בכבוד, והילחם בשביל המטרה". הם גם אומרים לא ללמד את הסודות אם לא צריך.

רמי פרס שינה את האימון כדי שיהיה פחות סכנה לפציעות. משתמשים במקל קצר של כ-70 ס"מ. כך יותר אנשים יכולים ללמוד בבטחה. ארניס נפוץ היום בארצות רבות.

שיטה זו התחילה ב-1937. היא מלמדת שימוש במקל, בשתי מקלות, בסכין ובחרב. העיקרון הוא מהירות ועוצמה. מתחילים במקל ולומדים בהדרגה כלים אחרים.

אימון בארניס מפתח כושר, זריזות ושליטה על הגוף. זה טוב להגנה עצמית ולכיף.