ארתור רובינשטיין (1887, 1982) נודע כאחד הפסנתרנים החשובים של המאה ה‑20. הוא נולד בלודז' שבפולין למשפחה יהודית. פרשנויותיו לשופן הביאו אותו לתהילה עולמית, והוא גם קידם מוזיקה ספרדית ויצירות של מלחינים דרום‑אמריקאים.
ארתור גילה כישרון צעיר מאוד. בגיל 4 כבר ניגן לפי שמיעה וזיכרון. הוריו שלחו אותו ללימודי פסנתר אצל אלכסנדר רוז'יסקי, ואחר כך יוזף יואכים המליץ לשלוח אותו לברלין, ללימוד אצל קרל היינריך בארת. בברלין למד שבע שנים והתמקצע ביכולתו הטכנית והמוזיקלית. הופעתו הראשונה בברלין הייתה ב‑1900.
רובינשטיין הופיע ברחבי אירופה וארצות הברית. ב‑1906 ניגן בקארנגי הול בניו יורק. בספרד ובלטינה הוא התוודע לסגנונות מקומיים. המלחין הברזילאי הוגו וילה‑לובוס הקדיש לו יצירה קשה במיוחד, Rudepoêma. השילוב של יכולת טכנית ורגישות פרשנית הקנה לו מוניטין מהיר.
בתחילת שנות ה‑30 הגיע לפרסום רחב יותר והוכר כיורש של הווירטואוזים של דורו. ב‑1932 נשא לאשה את אניאלה (נלה) מלינארסקה. בתקופה זו המשיך לחדד את טכניקת הנגינה ולרענן את הרפרטואר.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר רובינשטיין לפריז ואז לארצות הברית. הוא התגורר בקליפורניה והחל להפנות את פעילותו מערכתי להופעות בארה"ב ובעולם. בשנת 1946 התאגף לאזרחות אמריקאית.
במלחמה נמלט עם משפחתו לניו יורק. הוא חש צער עמוק על אובדן בני משפחה בשואה, ולכן סירב לנגן בגרמניה ובאוסטריה אחרי המלחמה. במהלך השנים הבאות המשיך להופיע ולהקליט.
רובינשטיין המשיך להופיע ברחבי העולם, אך שמר על עמדות מוסריות לגבי חלק מהמנהיגים והללו שהיו מקורבים למשטרים שפגעו ביהודים. בשנות החמישים וה‑שישים הגיע שיא הקריירה שלו מבחינת התהילות וההכרה הציבורית.
שנות ה‑60 נחשבות לתקופת שיא עבורו. זכה לתארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות רבות. ב‑1961 הופיע בעשרת קונצרטים בתוך פרק קצר ב‑קרנגי הול. הקלטותיו של נוקטורנים של שופן הפכו למפורסמות. ב‑1964 שב לנגן ברוסיה, וזו הייתה חזרה נדירה מאז מהפכת אוקטובר.
ב‑1976 פרש מהבמה כי ראייתו ושמיעתו הדרדרו. היה ידיד גדול של מדינת ישראל והופיע שם ללא תמורה פעמים רבות. לפי בקשתו, אפרו הוטמן ביער שנקרא על שמו בקרבת ירושלים.
רובינשטיין נישא לנלה ב‑1932. היו לו חמישה ילדים; אחד מהם מת בתינוקותו. חייו האישיים כללו רומנים והחלטות שנוי במחלוקת, אך הזיקה שלו למוזיקה ולאמנות נשארה ברורה לאורך חייו.
בשנותיו האחרונות התגורר בז'נבה, שווייץ. מת בשנת 1982 בגיל 95. גופתו נשרפה ואפרו הובא לישראל, שם נטמן לפי בקשתו.
רובינשטיין הותיר אוסף ידוע של הקלטות, ביצועים והרשמות. משפחתו תרמה פריטי כתבי יד שנשבו במלחמה לבית הספר ג'וליארד. ב‑1974 הוקמה בישראל תחרות בינלאומית לפסנתר על שמו, שמקדמת פסנתרנים צעירים. ישנם רחובות על שמו ולוח בול שהונפק לזכרו.
ארתור רובינשטיין (1887, 1982) היה פסנתרן מפורסם. הוא נולד בלודז' שבפולין. כבר כשהיה ילד קטן ניגן יפה מאוד.
כשהיה בן ארבע התנסה בפסנתר של אחותו. הוא ניגן לפי שמיעה. מורים חשובים שלו היו יוזף יואכים וקרל בארת. למד בברלין והתחיל להופיע בצעירותו.
רובינשטיין נסע להופיע באירופה, באמריקה ובספרד. הוא אהב במיוחד לנגן יצירות של פרדריק שופן, מלחין פולני מפורסם. מלחין ברזילאי הקדיש לו יצירה קשה מאוד שנקראת Rudepoêma.
כשהתחילה מלחמת העולם השנייה הוא עבר לארצות הברית. אחרי המלחמה הוא קיבל אזרחות אמריקאית. הוא בחר לא לנגן בגרמניה או באוסטריה בגלל שמספר מבני משפחתו נספו בשואה. (שואה היא רדיפה והרג של יהודים בזמן המלחמה.)
בשנות ה‑60 הוא היה בשיא הקריירה שלו והקליט יצירות רבות. ב‑1976 פרש מהבמה כי שמיעתו וראייתו ירדו. נפטר בז'נבה ב‑1982, בגיל 95. לפי בקשתו, אפרו הובא ונקבר בישראל ביער הנקרא על שמו. היום יש תחרות פסנתר בישראל על שמו.
רובינשטיין זכור כפסנתרן גדול שאהב את המוזיקה והופיע בכל העולם.
תגובות גולשים