אשמדאי

''אַשְׁמְדָּאי'' הוא מלך השדים במסורות יהודיות ונוצריות. שמו מקורו בפרסית: aesma (כעס) ו‑daeva (שד), כלומר "שד‑הזעם". במקורות יווניים מופיע השם גם בצורת ασμοδαιοσ.

בספר הזוהר, ספר קבלי מרכזי, מתואר אשמדאי כמלך השדים המתמיד, שלא הוחלף. אמו נקראת נעמה ואביו שמדון. מקורות קבליים אחרים מספרים שהוא מת, ובניו משתלטים על השדים, לפי רעיון הגמרא שהשדים יכולים גם הם למות.
בספר הזוהר מופיע שאשמדאי עלה ללמוד ב"מתיבתא דרקיע", ישיבה של נשמות שבגן־העדן העליון.

בתלמוד ובמדרש מסופר על מעורבותו בסיפור שלמה המלך. שלמה לכד את אשמדאי כדי לגלות את מיקום השמיר (אבן או כלי מיוחד שהוזכר בבניית בית המקדש). שרו של שלמה, בניהו בן יהוידע, אסר את אשמדאי. לפי הסיפור, אשמדאי הטעה את שלמה, שלח אותו למרחק רב ומלַך במקומו עד חזרתו. גם לאחר החזרה חשש שלמה, ומינה שומרי־חיים.

בדת הזורואסטרית, באואוסטה (כתבי הקודש שלה), מופיע שמה של הדמות כ‑Aeshma. שם מתואר ככוח שמוביל לרשע, להרס ולעיתים למגפות. כתבים אלה מתארים את החסידים של אהורא מזדה כנלחמים באשמה ובדרכו.

אשמדאי אינו מופיע בתנ"ך, אך מוזכר בספר טוביה מתקופת בית שני כ"רוח המשחית". יש מקבילות בין דמויות כמו עזאזל בספר חנוך ובין אשמדאי. בתלמוד נכתב שאשמדאי נזיק לאוכל או לשתייה של מי שאוכלים בזוגות. במדרש מופיעים סיפורים על מעשים שבהם שד זה סייע או הפריע לדמויות רבניות. בימי הביניים סופרו אגדות שונות על מעשיו, כולל דיווחים על מותו בזמן הצלבנים. בקבלה מוזכרו גם קשרים בינו לבין דמויות כמו לילית, וסופר כי כתב לשון־טומאה עם רבדים של רע.

השם והדמות מופיעים במקורות דתיים ואגדות שונות, הן ביהדות והן בתרבויות השכנות.

אשמדאי הוא מלך השדים במסורות עתיקות. שד = יצור רע קטן.

השם מגיע מפרסית. פירושו "שד־הזעם". גם בתרגומים היו שינויים בשם.

בספר הזוהר כתוב שהוא מלך השדים. אמו נעמה. אביו שמדון. יש מקורות שאומרים שהוא מת ובניו שולטים.

בסיפורי שלמה המלך אשמדאי נתפס כדי לגלות דבר חשוב בבניין המקדש. לפי הסיפור, אשמדאי אפילו מָלַך במקום שלמה לזמן קצר.

בדת הזורואסטרית (דת פרסית קדומה) קוראים לו Aeshma. שם אומרים שהוא מביא רע ומשחית.

אשמדאי לא מופיע בתנ"ך. הוא מוזכר בספר טוביה בתור "רוח המשחית". יש לו סיפורים גם בתלמוד ובמדרשים.

הדמות מופיעה בסיפורים ובכתבים שונים.