אשר ברש (16.3.1889, 4.6.1952) נולד בעיירה לופאטין בגליציה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא גדל בלימודי יהדות ובבתי־ספר בשלוש שפות. כבר בילדותו כתב שירים, סיפורים ומחזות בעברית וביידיש, ולמד גם פולנית וגרמנית.
בנעוריו עבר ללבוב, התקשר לסופרים ולחניכים ספרותיים, והחל לפרסם שירים וסיפורים, תחילה ביידיש ואחר כך בעברית. יצירות מוקדמות שלו נדפסו ב"השילוח" ובמהדורות ספרותיות נוספות.
באביב תרע"ד (1914) עלה לארץ והשתקע בתל אביב. בתחילה התפרנס בעיקר כהוראה. לימד עברית וספרות, וגם גרמנית, בבתי ספר בתל אביב ובחיפה.
ברש עבד רבות בעריכה ובהוצאת ספרים. ערך את כתב העת הספרותי "הדים" ועמד מאחורי הוצאות וסדרי־ספרים לילדים ונוער כמו "קופת הספר" ו"עתידות". הוא ערך ספרי פרוזה ושירה, הזמין סופרים מוכרים וסייע לסופרים חדשים. ביתו שימש לעתים כמשרד ומחסן של ההוצאה.
הוא היה פעיל בארגוני סופרים וחינוך. ברש היה ממייסדי אגודת הסופרים, חבר באקדמיה ללשון העברית (הגוף שאחראי על פיתוח השפה), וסגן נשיא בית ביאליק. הוא גם הגה והקים את מכון גנזים, מוסד לארכיון ושלשמו נקרא המכון, והוא היה היו"ר הראשון שלו.
נושאי יצירתו מתמקדים בחיי היהודים בחו"ל ובארץ. ביצירותיו יש שילוב של ריאליזם ואידיאליזציה, והוא הופיע כאופטימי בבסיס גישתו.
בשנת 1939 זכה בפרס ביאליק של עיריית תל אביב על הספר "אהבה זרה". בשנת תש"ט זכה בפרס על ספר השירים "צל צהריים".
אשר ברש נפטר בתל אביב ב־1952 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.
בשנת תרע"ו נשא לאישה את אולגה לבית ליפאבסקי. נולדו להם שני ילדים, אילה ויצחק. בנו יצחק ניהל את בית הדפוס של הוצאת מסדה.
בזכרו הוקם פרס אשר ברש שהוענק לכישרונות צעירים בתחום הספרות. רחובות בערים שונות נקראים על שמו. מכון גנזים נושא את שמו, וארכיונו של ברש שמור בו.
בין ספריו המוכרים: הרומן "אהבה זרה" והספר "צל צהריים" - שעבורם קיבל פרסים ספרותיים.
אשר ברש נולד ב־1889 בעיר קטנה בשם לופאטין. לופאטין הייתה בגליציה, אז חלק ממדינה אחרת. (גליציה = אזור גאוגרפי.)
הוא כתב שירים וסיפורים עוד כשהיה צעיר. כתב בעברית וביידיש. למד גם שפות נוספות.
בשנת 1914 עלה לארץ והתיישב בתל אביב. שם עבד כמורה וסיפר הרבה על החיים של אנשים יהודים.
הוא ערך ספרים וכתבי־עת. עריכה = עבודה שמכינה ספרים להדפסה. הוא עזר לסופרים להוציא ספרים לילדים ונוער.
ברש הקים מכון גנזים. מכון גנזים = מקום שבו שומרים מסמכים וארכיונים חשובים. המכון נקרא על שמו.
הוא זכה בפרס חשוב על הספר "אהבה זרה". ב־1952 הוא נפטר בתל אביב.
נשוי לאולגה. היו להם שני ילדים: אילה ויצחק.
פרס על שמו עזר לסופרים צעירים. רחובות בערים שונות נקראו על שמו. הארכיון שלו נשמר במכון גנזים.