אשר שמעון מזרחי (1890, 27.10.1967) היה מוזיקאי, טנור, חזן (מנהיג תפילה), מלחין ומשורר ציוני. הוא נחשב לאחד הפייטנים הגדולים של החזנות הספרדית-ירושלמית במאה ה-20. כתב והלחין כ-600 שירים: מעל 200 פיוטים בעברית, כ-300 שירים בערבית ומספר שירים בלאדינו כגון מי סואגרה ומרסיליה.
נולד ברובע היהודי בירושלים, בנו של ר’ יצחק מקובל. ב-1905 עברה משפחתו לשכונת ימין משה, והוא שימש כחזן בבית הכנסת הספרדי. התפרנס בחזנות, שירה, נגינה (כולל עוד, כלי מיתר מזרחי) ורקימה של טליתות ופרוכות. נולדו לו שתי בנות, רבקה ושרה.
ב-1912, 1913, בתקופת הגיוס העות'מאני, הוברח מלטה ונסע לאחר מכן לתוניסיה. שם לימד את פיוטיו ומשירי ירושלים. השתלב גם בחיי המוסלמים המקומיים והלחין שירים בערבית. בתו יהודית ובנו יצחק נולדו בתור הזה.
עם סיום מלחמת העולם הראשונה חזר לירושלים ב-1919. המשיך בחזנות, בהוראת מוזיקה ובכתיבת רומנסות בלאדינו ובפיוטים. ב-1926 הוזמן להופיע באלכסנדריה, אך סירב להישאר שם כחזן מוקף.
לאחר מאורעות 1929 החלה עליית איומים על מזרחי בירושלים. בעקבות זאת חזר לתוניסיה באוקטובר 1929. שם הביא את סגנון התפילה הירושלמי והשתלב בזירה המוזיקלית התוניסאית. שילב מנגינות ערביות וייתכן שהשפעתו חיזקה גם את זרם המוזיקה האנדלוסית בתוניסיה. קיבל עיטורים, ובהם אות המסדר Nishan Iftikhar מהביי.
בתוניס חיבר פיוטים ושירים רבים, שלח לחלק מהם עיבוד למלחין רחמים עמר, ושירים שבוצעו על ידי זמרים יהודים ומוסלמים מובילים. לימד מוזיקה, שידר ברדיו תוניס בעברית, והופיע בהקלטות בפריז בשנות ה-30. ב-1946 הוציא את הספר מעדני מלך המכיל חלק מפיוטיו, ורבים משיריו הפכו למוכרים.
בפברואר 1957 הלחין שיר לנשיא תוניסיה חביב בורגיבה, שביקר ברובע היהודי. במאי, יולי 1967, בשל בריאות רופפת ובסיוע נשיא הקהילה שארל חדד, עזב את תוניסיה. הקליט במרסיי ובאוגוסט 1967 הגיע לירושלים. למרות חולשתו ביקר בשכונות ילדותו ובכותל. במהלך חג שמחת תורה ה'תשכ"ח האזן ממיטתו להקפות, ומכאן הלך לעולמו ב-27 באוקטובר 1967 (כ"ג בתשרי).
אשר שמעון מזרחי (1890, 1967) היה זמר ומלחין יהודי. הוא היה חזן. חזן זהו מנהיג התפילה בבית הכנסת. הוא חיבר כ-600 שירים. כ-200 מהם היו פיוטים. פיוט הוא שיר דתי.
נולד ברובע היהודי בירושלים ושכן אחרי כן בימין משה. הוא שר, לימד מוזיקה ורקד על עוד, כלי נגינה מזרחי. היו לו שתי בנות.
בזמן סכנה הוברח למלטה, ואז נסע לתוניסיה. בתוניסיה לימד שירים של ירושלים וחיבר שירים בערבית. הוא זכה בכבוד וקיבל מדליות.
ב-1919 חזר לירושלים והמשיך לשיר ולכתוב פיוטים ולשיר לאדינו, שפה של יהודי ספרד. ב-1946 הוציא ספר עם פיוטים משלו בשם מעדני מלך.
בשנות ה-30 הקליט בפריז. ב-1957 כתב שיר לנשיא תוניסיה, שהיה מרוצה ממנו. בקיץ 1967 חזר לירושלים בגלל בריאות רופפת. בזמן חג שמחת תורה שמע את ההקפות ממיטתו, ואז נפטר ב-27 באוקטובר 1967.