באר מים

באר מים, או בקיצור באר, היא מבנה מלאכותי שנחפר או נחפר בקידוח כדי להעלות מי תהום. אקוויפר (מאגרי מים תת-קרקעיים) מספק את המים שנשאבים מפני השטח.

המים יכולים להימשך בעזרת כלי קיבול כמו דלי הקשור לחבל, באנטיליה (מכשיר שאיבה שעובד עם שרשרת נעה וכולל כלי קיבול), או בעזרת משאבה מודרנית. יש גם בארות ארטזיות, שבהן המים עולים לבד ללא שימוש בכוח חיצוני.

מציאת מים הייתה חיונית לקיום האנשים ולהתפתחות הציביליזציה. בגלל חשיבותה הכלכלית והחברתית, הבאר הפכה לעתים למרכז חיי הקהילה. אנשים נפגשים שם לשאוב מים, רועים מביאים בהמות, ובסביבת הבאר נרקמות סיפורים ואירועים חברתיים.

חפירת באר היא דרך להיאחז במקום. השתלטות על באר, על ידי גזילה או סתימה, משמשת כאמצעי להדחת יושבים במקום. בתנ"ך מסופר כי אברהם ויצחק חפרו בארות ונאבקו עליהן עם הפלשתים, ובסופו של דבר התיישבו בקרבתן.

בהלכה קיים היתר מיוחד לעולי רגל בשם פסי ביראות, שמאפשר שאיבת מים בשבת להשקיית בהמות בלבד, אף שיש איסור דרבנן של הוצאה מרשות לרשות.

בישראל נבנו מאות בתי באר בעיקר במאה ה-19. באזור תל אביב ויפו שרדו כמה עשרות מתוך יותר מ-200 בתי באר של התקופה. ב-2007 נערך סקר של כמה מבנים אלה בשיתוף אוניברסיטת תל אביב ועיריית תל אביב-יפו. מבני פאר אלה עמדו ליד בארות המים ולעתים שימשו מגורי עשירי יפו.

באר מים היא חור באדמה שמושכים ממנו מים. המים מגיעים מתחת לאדמה. מים אלה נקראים מי תהום.

משכו של המים נעשה בדלי על חבל. יש גם מכשיר שנקרא אנטיליה. אנטיליה היא שרשרת נעה שמרים קעריות מים. היום משתמשים גם במשאבות.

חלק מהבארות נקראות ארטזיות. באר ארטזית נותנת מים לבד, בלי משאבה.

בארות היו מאוד חשובות לפני הרבה שנים. אנשים נפגשו שם כדי לשאוב מים ולדבר. זה עזר להם להישאר לחיות במקום.

לפעמים היו מריבות על בארות. בסיפורי המקרא אברהם ויצחק חפרו בארות והיו להם מחלוקות, אבל הם נשארו שם.

במאה ה-19 בנו בתי פאר ליד בארות, במיוחד ביפו. היום נשארו רק כמה מהם. ב-2007 בדקו אותם אוניברסיטה ועירייה.