בדיקה ויזואלית

בדיקות ראייה ויזואליות הן בדיקות לא-הורסות, כלומר בדיקות שאינן פוגעות בחומר הנבדק, שמבצעים בעזרת אמצעי צפייה שיש להם גישה פיזית למקום הבדיקה. שיטה זו שונה ממערכות לא חודרניות אחרות, כמו רדיוגרפיה.

בבדיקות אלו משתמשים במכשירי לואו-טק כמו זכוכית מגדלת ופנס, ובמכשירי היי-טק כמו וידאוסקופים. המטרה היא להעריך מצב המשטח או החלק הנבדק ולגלות פגמים.

זכוכית מגדילת משמשת להגדלה אופטית של משטח הבדיקה. משתמשים בה כדי למצוא סדקים קטנים או פגמים שקשים לזיהוי בעין פשוטה.

פנס מרוכז עוזר לכוון את הראייה ולבדוק אזורים מסוימים. הבודק עוקב לאחר אלומת אור צרה כדי לראות פרטים בולטים.

בורוסקופ הוא מכשיר שמיועד לצפות בחלקים שאין גישה ישירה אליהם, כמו מערות אף. המערכת משתמשת בסיב אופטי, חוט דק שמעביר אור, ובמערכת תאורה שמאירה את אזור הבדיקה. החלק הרחוק עם העדשה צופה במקום, והאור מוחזר לעין הבודק.

וידאוסקופ דומה לבורוסקופ, אך במקום לראות בעין יש חיישן דיגיטלי (כגון CMOS או CCD). החיישן ממיר אור לאות דיגיטלי ומאפשר צפייה במסך. דגמים מתקדמים מסוגלים לזהות פגמים באופן אוטומטי.

במגזר הרפואי משתמשים במיוחד בווידאוסקופיה בטיפולים כמו צנתור ואורתרוסקופיה. כשמחדירים מכשיר לגוף זה נחשב חודרני ומסוכן, ולכן אינו מוגדר כבדיקה לא-הורסת.

בדיקות ראייה ויזואליות הן בדיקות שלא משבשות או שוברות חפצים. עושים אותן עם כלים שפוגשים את המקום שנבדק.

משתמשים בכלים פשוטים כמו זכוכית מגדלת ופנס, וגם בכלים טכנולוגיים יותר.

זכוכית מגדילה רואים דברים קטנים יותר, כמו סדקים זעירים.

פנס מאיר נקודה וגורם לעיניים לראות פגמים ברורים.

בורוסקופ מאפשר להסתכל במקומות שקשה להגיע אליהם. הוא משתמש בסיב אופטי, שזה חוט שמוביל אור.

וידאוסקופ דומה, אבל במקום לראות בעין יש מצלמה קטנה. היא מעבירה תמונה למסך.

בכמה טיפולים רפואיים מכניסים וידאוסקופ לגוף. זה מסוכן וחודרני, ולכן לא נחשב לבדיקה שלא פוגעת.