בוקסר (כלב)

הבוקסר נוצר בסוף המאה ה-19 בגרמניה על ידי הכלאת מספר גזעים, בין היתר בול מסטיף ובולדוג. בבסיסו עמד כלב הציד הישן בולנביסר (גזע נכחד), שתפקידו היה לתפוס חיות ציד בלסתיו עד הגעת הצייד. מגדלי בוקסר רצו כלב מחוסן, פעלתני ונייד, מתאים למשטרה ולעבודת שמירה. הבוקסר הוצג במינכן ב-1895, ומועדון הבוקסר נוסד ב-1896. בתחילת המאה ה-20 הבוקסר הגיע לארצות הברית, והוכר רשמית על ידי מועדון הכלבנות האמריקאי.


גובה הזכרים: כ-57, 63 ס"מ. נקבות: כ-53, 60 ס"מ. משקל זכרים: 30, 32 ק"ג. נקבות: 25, 27 ק"ג. יש שלושה סוגים נפוצים: גרמני (הגדול ביותר), אנגלי ואמריקאי (הקטן מביניהם).

פרווה קצרה וחלקה בצבעים חום, מנומר או לבן. לגולגולת הבוקסר מראה רחב וקצר, ואפו מרובע. ללסתו מבנה חזק. המלתעה (השיניים והלסת) של הבוקסר חזקה ומותאמת לאחיזה איתנה של טרף, תכונה זו נותרה בתכונות המראה היסטוריות של הגזע.


הראש הוא התכונה הבולטת של הגזע. תקני הגזע דורשים ראש מסיבי שיחסו לגוף מדויק. האף צריך להיות באורך יחסי של כ‑1 ל‑3 יחסית לאורך הראש. על פני הגשר קיימים כפלי עור אופייניים. למנשך הבוקסר יש משמעות: מדובר במנשך תחתון, הלסת התחתונה בולטת מעט קדימה מהעליונה. אוזניים וזנב נהגו להיקצר היסטורית, אבל היום ברבות ממדינות העולם הדבר אסור מטעמי רווחת בעלי חיים.


הפרווה קצרה ומבריקה. צבעים חשובים: חום בהיר עד כהה, מנומר ולבן. מנומר פירושו פסים שחורים על רקע חום. "בזקים" הם כתמי לבן קטנים בחזה או ברגליים. אין בוקסרים שחורים טהורים לפי תקני הגזע.


בוקסרים שבשטח לבן שלהם עולה על שליש הגוף נקראים "בוקסרים לבנים". הם נוצרים מבחינה גנטית כשיש כתמים לבנים רחבים על פרוות הכלב. כ‑20, 25% מהגורים נולדים עם כיסוי לבן כזה. לבוקסרים לבנים סיכון גבוה יותר להישרף מעור ולפתח סרטן העור. הגן שמייצר כתמים לבנים קשור גם לחרשות מולדת (חוסר שמיעה). הערכות מצביעות שכ‑18% מבוקסרים לבנים יסבלו מחרשות באוזן אחת או בשתיהן. בעבר היו מגדלים שבמידה וגילית חרשות הרגו את הגורים; כיום גורים כאלה נמסרים לרוב לאימוץ אחרי עיקור. מצד התקנים, בוקסרים לבנים בדרך כלל פסולים לתצוגות רשמיות, אף שהיו יוזמות מקומיות שמצאו להם מסגרות תצוגה נפרדות.


הבוקסר הוא כלב פעיל וחברותי, שאוהב ילדים. הוא חזק ונדרש לפעילות יומית כדי למנוע התנהגויות משעמום, כמו לעיסה או חפירה. יש לו נטייה להתעקש אם לא מאמנים אותו נכון. שיטות אילוף המבוססות על ענישה פחות יעילות; אימון בהתניה חיובית (תגמול על פעולה טובה) עובד טוב יותר. הבוקסר אינו אלים מטבעו, אך יהיה שומר נאמן אם יתגרו בו. הוא בדרך כלל סבלן עם גורים וכלבים קטנים, אך עלול להתקשות מול כלבים גדולים, בעיקר אם הם מאותו מין.


מקורו של הבוקסר כצייד כבר לא רלוונטי היום. עיקר תפקידו הוא כלב משפחה וכלב שמירה. אופיו השמנוני, המסירות לרעיה והרצון לרצות הופכים אותו לכלב משפחתי מצוין. חלק מהבוקסרים משמשים בעבודות משטרה ובכוחות הביטחון במדינות שונות.


הבוקסר חשוף למחלות שונות: סוגי גידולים ממאירים (סרטן), מחלות לב, הפרעות בבלוטת התריס, ניוון מפרקי הירך ועמוד השדרה, אפילפסיה, בעיות עיכול ואלרגיות. סיבות מוות בבוקסרים כוללות גידולים נשיים ומוות בשל זיקנה. תוחלת החיים הממוצעת בשירותי בריאות מסוימים נעה סביב 9, 10 שנים. בבתי גידול אחראיים מבצעים בדיקות בריאות לפני רבייה כדי להקטין העברת מחלות תורשתיות.

בוקסרים רגישים לחומר הרדמה בשם Acepromazine, ולכן יש להזהר בשימוש בו. הם זקוקים לפעילות גופנית סדירה לשמירה על כושרם. עם זאת, פעילות יתרה בגורים עלולה לפגוע בהתפתחות השלד. בשל גולגולתם, הבוקסרים עשויים להיות רגישים לחום וללחות גבוהה.

הבוקסר נוצר בערך לפני 120 שנה בגרמניה. הוא נוצר מהכלאת כלבים שונים כדי לקבל כלב חזק ונחוש. הבוקסר הוצג בתערוכות לראשונה בסוף המאה ה-19.


הזכרים גבוהים יותר מהנקבות. זכרים שוקלים כ-30 ק"ג. נקבות קלות יותר. הפרווה קצרה וחלקה. צבעים נפוצים: חום, מנומר ולבן.


הראש גדול ורחב. האף מרובע והלסת התחתונה בולטת מעט קדימה. זה נותן לו מראה חזק. בעבר קיצצו לאוזניים ולזנב, אך עכשיו זה אסור ברוב המקומות.


מנומר פירושו פסים שחורים על רקע חום. יש גם בוקסרים עם כתמים לבנים. אין בוקסרים שחורים טהורים לפי התקנים.


בוקסר לבן יש לו הרבה פרווה לבנה. כ-20 עד 25 מכל 100 גורים הם לבנים. לבוקסרים לבנים יש סיכון גדול יותר לבעיות עור. לעיתים הם לא שומעים טוב כי יש קשר בין הכתמים הלבנים לחרשות. היום מגדלים לא הורגים גורים כאלה. לעתים מעקרים אותם ומוצאים להם בית.


הבוקסר חברותי ואוהב ילדים. הוא צריך לרוץ ולשחק כל יום. אם הוא משועמם, הוא עלול לחרוש או לנשוך צעצועים. בוקסרים לומדים טוב כשמשתמשים בחיזוקים טובים ולא בענישה.


הבוקסר הוא כלב משפחה וטוב לשמירה. יש גם בוקסרים שעובדים במשטרה ובכוחות הביטחון.


הבוקסר יכול לחלות בסרטן ולמחלות לב ולעיתים בעיניים או בעור. תוחלת החיים הממוצעת שלו היא בערך 9, 10 שנים. חשוב לבדוק את הכלב לפני רבייה כדי להוריד סיכונים. הם לא אוהבים חום ולחות גבוהים.