בור מים

בִּור מים הוא אמצעי מסורתי לאגירת מי נגר עילי, בדרך כלל תת-קרקעי וחצוב בסלע או חפור באדמה. לבור יש אגן ניקוז (השטח שאוסף את המים), תעלות המוליכות את המים, אגן שיקוע שבו שוקע הסחף (חלקיקים שהמים נושאים), ופתח שאיבה אנכי. יש לתחזק בורות כדי למנוע סתימות ולנקות תעלות וטיח פנימי. בחלקם מונחת מעל הפתח חוליה, אבן טבעתית גדולה.

הטיפוס הנפוץ הוא בור פעמון. פתחו צר ומכוסה בחוליה, צוואר הבור ארוך וצר ומוביל לחלל האגירה שבו דפנות מטויחות לעתים. סלע הקרטון, רך ונוח לחציבה, שימש רבות לבורות אלה כי הוא נוטה להיאטם במגע עם מים. נפח בורות מהברזל ה‑2 עמד בממוצע על כ־25 מ"ק, ואילו בבורות הרומיות‑ביזנטיות היה נפח ממוצע של כ־50 מ"ק.

עוד טיפוס הוא בור בקבוק או גליל, שנמצא בחצור ובגזר כבר בתקופה הכנענית התיכונה. בורות אלה הוטייחו באפר‑חול‑סיד, ולאחר מכן נוסף לטיח חרסים. אחד הבורות בחצור היה בנפח כ־23 מ"ק.

מאגר הוא בור מקורה וחלל גדול, בדרך כלל מעל 100 מ"ק, ולעתים נבנו בו עמודים לתמיכת התקרה. המאגר הקדום ביותר המתועד נמצא בתל חצור. מאגרים גדולים נמצאו גם במצדה, בהרודיון ובאתרים מרכזיים אחרים, ובתקופות שונות נחצבו מאגרים במנזרים ובמבצרים.

מים נאספו לבורות בכמה דרכים: המתקנים הוקמו באזורים נמוכים שבהם מים ניגרו מטבע, זרמי שיטפונות הוטו אל המאגר, ואפילו גגות ובחצרות מרוצפות הובילו מים לתעלות. אגן השיקוע איפשר לסחף הכבד לשקוע, והמים הנקיים הלכו לתוך הבור. במקורות יש אזכור לכך שמים נכנסו דרך נקב צר מתחת לחולית.

הבורות הקדומים ביותר בארץ נתגלו במצֵר ותל דלית ומיוחסים לתקופת הברונזה הקדומה (כ־3300, 2700 לפנה"ס). בורות מתקופות מאוחרות יותר הופיעו בצורות שונות, ובחפירות בתל בית שמש התגלו כ־24 בורות ונקרא האתר "עיר בורות המים". בתקופות הקלאסיות (הלניסטית‑רומית‑ביזנטית) התפתחה מערכת בורות מתוחכמת יותר: בורות הוצמדו לבתים, הגגות טויחו וסולקו מי הגשמים דרך מרזבים לתעלות ולבור.

בהר הנגב, שבו המשקעים מועטים, חפרו בורות פתוחים ובורות מקורים. בורות פתוחים עגולים בגודל כ־10, 12 מטר קוטר ועומק 4, 5 מטר שימשו לכ־10 משפחות ונפחם היה כ־200, 300 מ"ק. בורות מקורים אופיינו בסוגים כמו מאגורת מדרון, שממוקמת בקו מפגש שכבות סלע ומקבלת מי מדרון; ומאגורת אפיק, שנחצבה מעל קרקעית הנחל כדי למנוע כניסת סחף רב. היו גם בורות עם תקרות קשתיות או קמרונות חבייתיים.

סקרים ארכאולוגיים ממפים שרידי בורות ומתקנים חקלאיים כדי להבין שימושי מים ומבנה יישובים בעבר.

בתמונות המצורפות רואים חוליה מעל בור, בורות ביזנטיות ונבטיות, ובור במאה שערים שממנו מישאו מים.

בור מים הוא בור לאיסוף מים. בדרך כלל הוא חצוב מתחת לאדמה. המים שנכנסים הם בעיקר מי גשם ושיטפונות. אגן ניקוז הוא המקום שממנו המים זורמים לתעלות. תעלות אלו מובילות לאגן שיקוע. אגן שיקוע הוא בריכה קטנה שבה שוקע הלכלוך, והמים הנקיים עוברים לבור.

בור פעמון הוא בור עם צוואר צר וחלל גדול מתחתיו. מעל הפתח לעתים מונחת חוליה, שהיא אבן טבעתית. יש גם בור בקבוק, שהוא צר ועמוק. מאגר הוא בור גדול מאוד שיכול להכיל מעל 100 מ"ק מים. מאגרים היו חצובים בתל חצור ובאתרים ידועים אחרים.

מים נאספים בבור על ידי תעלות. לפעמים מכוונים שיטפונות אל המאגר. בגגות ובחצרות מובילים מי הגשם לתעלות. בסמוך לפתח קיים אגן שיקוע שמנקה את המים.

בנגב יש בורות פתוחים ובורות מקורים. בורות פתוחים גדולים אפשרו לשמור מים לחורף. בורות מדרון נאספים על ידי תעלות שמובילות מים אל הבור. יש גם בורות שמתאימים לנחלים.

ארכיאולוגים מסיירים וממפים בורות. כך לומדים איך אנשים ישנו ושתו בעבר.

בתמונות רואים בורות שונים: חוליה, בור ביזנטי ובור נבטי.