ההגנה על הפרטיות בנזיקין - הזכות להגיש תביעה אזרחית (נזיקין) ולקבל פיצוי כשפגעו בפרטיות ללא הסכמה. במשפט הישראלי הדבר מעוגן בעיקר בחוק הגנת הפרטיות, וכן בחקיקה ספציפית לגבי הלכות כמו הטרדה מינית. החוק מונה מצבים שמוגדרים כפגיעה בפרטיות, ומציין גם מקרים שבהם יש הגנה על הפוגע.
חוקי היסוד בישראל נחשבים לחלק מהחוקה הישראלית. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע במפורש "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". הזכות הזו חשובה כי היא מאפשרת לאדם חשיבה עצמאית ובניית זהותו.
לזכות לפרטיות יש הגדרות שונות. ההגדרה הקלאסית (וורן וברנדייס, 1890) היא "הזכות להיוותר לבד". אחרים מדגישים ציפייה לשליטה במידע על עצמך. רות גביזון מפרקת את הפרטיות לשלושה היבטים: שמירה מפני חדירה פיזית, שמירה על מידע פרטי, ושמירה על אנונימיות. חלק מהחוקרים טוענים שהזכות קשה להגדרה מדויקת, ולכן עדיפה גישה שתבחין במצבי פגיעה אופייניים.
Prosser הציע ארבע קטגוריות עיקריות של פגיעה: חדירה למתחם פרטי; גילוי פומבי של פרטים מביכים; פרסום מטעה; וניצול דמותו של אדם לרווח. חלוקה זו השפיעה על דיני הגנת הפרטיות בישראל.
חוק היסוד מגביל את פעולת המדינה, אך לא מגדיר במפורש כל מקרה של פגיעה בפרטיות. בעקבות התפתחות טכנולוגית והליכים ציבוריים ב-1974 הוקמה ועדת כהן, ודו"ח הוועדה הוביל להצעת חוק הגנת הפרטיות.
בשנת 1981 נחקק חוק הגנת הפרטיות. החוק מגדיר מצבים של פגיעה ומסדיר שהם עוולה אזרחית המאפשרת פיצוי, ולעתים גם עבירה פלילית. החוק מטפל גם במאגרים של מידע פרטי וקובע הגבלות על קבילות ראיות שהושגו בפגיעה בפרטיות.
שני החוקים מגנים על אדם מפני פגיעה רגשית או מנטלית באמצעות פרסומים. חוק לשון הרע מגן על מוניטין, בעוד חוק הגנת הפרטיות מגן מפני חדירה למרחב האינטימי והחשיפה הכרוכה בכך. לפעמים אדם יכול לטעון לשתי העילות יחד.
דיני הפרטיות נדרשים לאזן בין הזכות לפרטיות לבין זכויות אחרות, כגון חופש הביטוי או עניין הציבור לדעת. בדרך כלל זכויות יסוד מקבלות משקל מיוחד, אך הפסיקה משאירה שיקול דעת לשופט בהתאם לנסיבות.
החוק נותן הגנה רחבה אך מסייג אותה כשיש אינטרס לגיטימי לפוגע. מושגי מפתח כגון "עניין ציבורי" ו"עיסוק כדין" מאפשרים גמישות פרשנית ושיקול דעת שיפוטי.
החוק מפרט מספר מעשים כפוגעניים, אותם ניתן לסווג לקבוצות: מעקב ויחסי צילום, שימוש במידע פרטי, פרסום פוגעני, ושימוש בדמות לשם רווח.
החוק אוסר בילוש, התחקות והטרדה שעלולות להטריד; האזנות סתר; וצילום אדם ברשות היחיד. רשות היחיד הוא מושג מרכזי: זהו מרחב פרטי בו אדם מצפה לפרטיות, לדוגמה ביתו. בתי המשפט משתמשים במבחנים סובייקטיביים ואובייקטיביים כדי לקבוע מה נחשב רשות היחיד.
החוק אוסר העתקת מכתב פרטי או שימוש בו ללא רשות, הפרת חובת סודיות שנקבעה בדין או בהסכם, ושימוש במידע פרטי שלא למטרה לשמה נמסר. "חובת סודיות" יכולה לנבוע מחוק, מקצוע (למשל רופא-מטופל), או הסכם.
איסור לפרסם תמונה או מידע שמשפיל או מבזה אדם. החוק גם אוסר על פרסום של מידע שהושג תוך פגיעה בפרטיות. נוסף לכך, הוגדרו קבוצות של עניינים שנחשבים לצנעת הפרט, כולל מצב בריאות, התנהגות ברשות היחיד והיבטים של חיים אישיים.
שימוש בשם, תמונה או קול של אדם למטרת רווח ללא הסכמתו עלול להיחשב לפגיעה. בישראל נוצר תחום של "זכות לפרסום" המתמקד בנזק הכלכלי מהשימוש בדמות. פסיקת בית המשפט העליון (הלכת מקדונלד) הבהירה שהזכות לפרסום נושאת מאפיינים דיני עשיית עושר ולאו דווקא חלק מדרכי הגנת הפרטיות.
החוק מגדיר הגנות נרחבות. רובן תלויות בתום לב של הפוגע, כלומר שהפוגע סבר שהוא פועל באופן מוצדק. תום הלב הוא מושג משפטי שמשלב שיקול סובייקטיבי ולעתים גם מבחן סבירות אובייקטיבי.
הגנה למי שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהפעולה תפגע בפרטיות. על הטוען לה הגנה זו מוטל נטל ראייתי כבד.
הגנה למי שפעל מתוך חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית. הפרשנות מצומצמת בדרך כלל. עיתונאים וחוקרים פרטיים עשויים להטען להגנה זו, אך בתי המשפט מתייחסים לכך בזהירות.
החוק מאפשר להגנת עניין אישי כשר. בעבר איסוף ראיות נחשב לעיתים אינטרס כזה, אך פסיקה מאוחרת צמצמה את ההגנה לגבי צילום פרטיים אינטימיים או איסוף ראיות מסוכן.
הגנה לפוגע שפעל במסגרת עבודתו הרגילה, בתנאי שעיסוקו נעשה "כדין". הוראה זו נועדה בעיקר לחוקרים פרטיים, אך פירושה שנוי במחלוקת בפסיקה.
הגנה כשהפגיעה נדרשת בשל עניין ציבורי, בתנאי שהפרסום אמיתי. "עניין ציבורי" נבחן לפי התועלת לציבור, והוא מושג חסר גבולות ברורים.
החוק מתייחס להסכמה להפגיעה, לצילומים אקראיים ברשות הרבים, לפרסומים פומביים המוגנים בחוק לשון הרע, ולהגנות נוספות הדורשות תום לב.
פגיעה שנעשתה בהסכמת הנפגע אינה פגיעה. עם זאת, הסכמה צריכה להיות מודעת ולפעמים לא תחשב כוולנטרית, למשל ביחסי עובד-מעביד.
יש הגנות נגד פרסום תצלום אקראי, אך בתי המשפט בוחנים האם הדמות הייתה במרכז התמונה.
פרסומי רשויות כמו פרסומי הכנסת או דו"חות מבקר המדינה מוגנים גם לגבי טענות לפגיעה בפרטיות.
המשפט מבחין בפגיעה זניחה שאינה ראויה לתביעה. השופטים בוחנים אם פגיעה היא שולית לפי אדם סביר.
בדיני הנזיקין מודגשים משטר אחריות, אשם תורם וחישוב פיצויים. בחוק הגנת הפרטיות יש אלמנטים של רשלנות ואשמה שנמדדים לפי ידע וסבירות.
החוק מקל על הפוגע אם לא ידע ולא היה עליו לדעת על הפגיעה. יש משטר רשלנות, כלומר אחריות כשלא נקטו זהירות סבירה.
הנתבע יכול לטעון שהנפגע תרם לנזק. אם נטען ומוצדק, סכום הפיצוי יכול לרדת.
הפיצוי נועד לכסות נזק רגשי או נוסף. בתי המשפט נוטים לחישוב שמרני, אך מקילים במקרים של פגיעה משמעותית.
הטכנולוגיה החדשה יוצרת אתגרים חדשים לפרטיות. נדרשים חוקים מותאמים לגבי דיגיטל, מאגרי מידע והגנה על מכתבים אלקטרוניים.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מספק מסגרת לאיזון זכויות. עיקרון המידתיות דורש שהפגיעה תהיה רציונלית, הפוגענית פחות האפשרית, ושהיחס בין עלות ותועלת יהיה סביר. הדין הישראלי משתמש בעקרונות אלה לעתים מוגבלות, ויש צורך להעמיק את השימוש בהם בדיני הגנת הפרטיות.
הגנה על הפרטיות אומרת שאסור לפגוע בחיי הפרט של אדם. אם מישהו פוגע בפרטיות בלי רשות, אפשר לתבוע ולקבל פיצוי.
בחוקי היסוד כתוב שאדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. פרטיות עוזרת לאדם לחשוב לבד ולבחור מי הוא.
פרטיות יכולה להיות: שלא יכנסו לביתי, שלא יפרסמו סודות שלי, ושלא יזהו אותי בלי רשות.
פגיעה היא למשל: מעקב, צילום במקום פרטי, פרסום מידע מביך, או שימוש בתמונה של מישהו למכור דברים.
החוק מ-1981 קובע מתי מדובר בפגיעה. אפשר לתבוע בעילה אזרחית, ויש גם עונשים פליליים במקרים מסוימים.
בילוש והאזנות סתר אסורים. צילום במקום פרטי ("רשות היחיד" - המקום הפרטי של האדם) אסור בדרך כלל.
אסור להעתיק מכתב פרטי או למסור מידע פרטי שלא לצורך שהועבר לו. גם חובת סודיות מוגנת, למשל אצל רופאים.
אסור לפרסם תמונה שמבזה אדם. גם פרסום מידע על בריאות או חיי המין אסור בדרך כלל.
אסור להשתמש בשמו או בתמונתו של אדם כדי להרוויח בלי היתר.
יש מצבים שבהם הפוגע יהיה מוגן: אם לא ידע ולא היה עליו לדעת, אם פעל מתוך חובה, או אם היה עניין ציבורי אמיתי בפרסום.
אם האדם הסכים במודעות, זה לא פגיעה. אך לעיתים ההסכמה אינה חופשית, למשל במקום עבודה.
הטכנולוגיה החדשה מקשה על הפרטיות. צריך חוקים שיגן על המידע באינטרנט.
כללים חשובים: פרטיות מגנה על מרחב אישי. יש לאזן בין פרטיות לבין חופש הביטוי. כשהזכויות מתנגשות, יש למצוא פשרה הוגנת.
תגובות גולשים