בוריס ילצין

בוריס ניקולאייביץ' ילצין נולד ב-1 בפברואר 1931 במחוז סברדלובסק. משפחתו עברה קושי תחת המשטר הסובייטי, ואביו ריצה מאסר במחנות. ילצין למד הנדסת בניין, עבד כמהנדס ומנהלי בנייה, ונישא לנאינה ב-1956. הוא גדל בעיר ברזניקי וסיים בית ספר תיכון שם.

בשנות השישים פירנס את דרכו במפלגה הקומוניסטית, ועלה בתפקידי הנהגה מקומיים עד שהיה מושל סברדלובסק. בשנות השמונים, תחת גורבצ'וב, הפך לדמות פוליטית בולטת במוסקבה. הוא ביקש רפורמות ופחות סמכות לשמרנים במפלגה, והתנגש עם ההנהגה. ב-1989 נכנס לסובייט העליון ונבחר לראשות הפרלמנט הרוסי.

ב־באוגוסט 1991 נתקל בניסיון הפיכה של שמרנים בקומוניסטים. ילצין התנגד באופן בולט, עלה על טנק מול מוסדות השלטון וכך חיזק את מעמדו הציבורי. אחר כך קרא להקפאת פעילות המפלגה הקומוניסטית ופיזר את גופי המפלגה המרכזיים.

לאחר הפוטש, תהליך ההתמוטטות של ברית המועצות התגבר. בסוף 1991 חתמו מנהיגי מדינות מרכזיות על הסכמים שהקימו את חבר המדינות העצמאיות. ב־25 בדצמבר 1991, עם התפטרות גורבצ'וב, הפך ילצין לנשיא רוסיה העצמאית.

ב-12 ביוני 1991 נבחר לנשיא בתמיכה דמוקרטית, וישב בתפקיד עד 1999. הוא היה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות חופשיות ברוסיה. בתחילת תקופתו קידם רפורמות כלכליות נרחבות יחד עם יגור גאידר. התוכנית כללה הפרטה (העברת נכסי מדינה לבעלות פרטית), ליברליזציה של מחירים והסרת בקרה על סחר. המהלכים נועדו לפתוח את הכלכלה לשוק, אך יצרו אינפלציה גבוהה, ירידה ברמת החיים ואזורים שפגעו קשות. תהליך ההפרטה יצר גם ריכוז נכסים בידי מעטים, מה שהוביל להופעת האוליגרכים.

במהלך שנות התשעים חזרו זכויות אזרחיות: חופש דת, חופש ביטוי וניסיון לכונן מוסדות דמוקרטיים. רוסיה הצטרפה למועצת אירופה ונקלטה בקבוצות בינלאומיות.

ב־1993 התלקח עימות חריף בין הנשיא לפרלמנט. ילצין פיזר את הסובייט העליון, וההתנגדות הובילה לקרבות במוסקבה. המאבק הגיע לשיאים אלימים כשציירו את בניין הפרלמנט בטנקים; היו הרוגים ופצועים. לבסוף נחקקה חוקה חדשה שנתנה סמכויות רחבות לנשיא.

בראשית שנות ה־90 התעוררה מחלוקת על ריבונות בתוך חלקים של רוסיה, במיוחד בצ'צ'ניה. ב־1994 החלילצין מבצע צבאי גדול לצורך השבת הסדר החוקתי בצ'צ'ניה. המלחמה הראשונה (1994, 1996) גרמה לאבדות רבות ולמשבר הומניטרי. בשנת 1999 חידש ילצין את הפעולה הצבאית, מה שהוביל למלחמה השנייה בצ'צ'ניה.

ב-1996 נלחם ילצין בבחירות מול מועמד קומוניסטי חזק. קמפיין הבחירות נתמך בחלק גדול על ידי אנשי עסקים חזקים. לאחר סיבוב שני נבחר לקדנציה שנייה. בתקופת כהונתו השנייה הוא סבל מבעיות בריאותיות חוזרות.

ב־31 בדצמבר 1999 הודיע על התפטרותו והעביר את הסמכויות לולדימיר פוטין, שמונה לנשיא בפועל. פוטין מיד קיבל סמכויות רחבות והבטיח לילצין חסינות והטבות.

ילצין נפטר ב־23 באפריל 2007 כתוצאה מכשל לבבי. הוא נקבר בבית הקברות נובודביצ'י בהלוויה דתית. חייו עוררו מחלוקות: יש שראו בו מוביל לשחרור מהמשטר הקומוניסטי, ויש שרואים בו אחראי למשבר הכלכלי ולעליית האי־שוויון. שמו הוענק לאוניברסיטה טכנית באורל ונחנכה לו אנדרטה ביקטרינבורג.

בוריס ילצין נולד ב-1931 במשפחה עובדת. אביו העבודי עבר קשיים. ילצין למד הנדסה ונישא לנאינה.

לאט־לאט הגיע לתפקידים חשובים. בשנות השמונים הוא ביקר במדיניות הישנה וביקש לשנות.

ב־1991 ניסו שמרנים בקומוניסטים להפוך את המדינה. קומוניזם זו שיטה שבה המדינה שולטת ברוב הכלכלה. ילצין עמד נגדם. הוא עלה על טנק ועמד מול הכוחות. זה חיזק אותו.

בקצת זמן אחרי זה, ברית המועצות נפלה. המדינות קיבלו עצמיות. ילצין הפך לנשיא רוסיה.

ילצין נבחר לנשיא ב-1991. נשיא זה מנהיג נבחר של המדינה. הוא פתח את הכלכלה כדי שאנשים יוכלו לפתוח עסקים. זה נקרא הפרטה, העברת רכוש מדינה לאנשים פרטיים. המהלכים גרמו לרעשים: היו אנשים שהרוויחו והרבה אחרים שסבלו בגלל יוקר המחיה.

בשנת 1993 היה קרב גדול בין הנשיא לפרלמנט. היו הפגנות וירי. בסוף עבר חוק חדש ששינה את חוקי המשחק במדינה.

בחלקים מסוימים, כמו צ'צ'ניה, נרצו עצמאות. המדינה שלחה חיילים כדי לעצור את האלימות. זה היה קשה והרבה אנשים נפגעו. אחרי כמה שנים נעשה ניסיון לשבת ולדבר ולהגיע להסכמות.

ב־1996 נבחר שוב כנשיא. ב־31 בדצמבר 1999 פרש מתפקידו. הוא העביר את השלטון לוולדימיר פוטין.

ילצין נפטר ב-2007. קברו אותו בבית הקברות נובודביצ'י. יש אנשים שמוקירים אותו על שפתח את המדינה לדמוקרטיה. יש גם מי שמסביר שקשה בחיים של אזרחים בגלל השינויים הכלכליים.